הזוג מילפרד ישבו על יד השולחן וקראו את המכתבים, בעוד מוריס ואמה הברישו את הנצנצים מנוצותיהם של שני הינשופים.
"מי עושה דברים כאלה לינשופים כל כך יפים?!" מלמלה אמה ברחמים.
"בררר." רטן אחד הינשופים.
"לא יפה לדבר ככה." אמרה אמה אוטומטית.
"מה?" מוריס הסתכל עליה בתימהון.
"הוא ממש קילל עכשיו, לא שמת לב? אם ינשופים היו יכולים לדבר, אז מה שהוא אמר עכשיו היה קללה."
"ברררר." אמר הינשוף בהסכמה.
"אז איך נקרא להם?" שאלה אמה.
"טימון ופומבה." אמר מוריס בביטחון.
אמה צחקה ופסקה, "לא."
"צ'ים צ'ימיני וצ'ים צ'רו."
"לא."
"הנזל וגרטל, עמי ותמי, שמשון ויובב."
"לא, לא, ולא."
"יכין ובועז, פיתום ורעמסס."
"קראתם לי?"
"לא."
הם צחקו, ומוריס שאל, "נו למה את פוסלת את כולם?"
"כי אלה ינשופיות לא ינשופים!" אמרה אמה.
"איך את יודעת?"
"כי ינשופים בנים לא היו מוצאים את הדרך." אמרה אמה בביטחון.
"המפף." רטן מוריס. "נו אז מה את מציעה? איזה צמד של בנות יש בכל העולם התרבותי שלנו?"
"יש מלא!" נעלבה אמה. "אנה ואלזה, ו... עוד מלא!"
"לא נכון." פסק מוריס. "בנות תמיד הולכות בחבורות, או לבד. תמיד זה ככה. זה תמיד שני בנים ובת או בן ובת או לבד, אבל אין שתי בנות אף פעם כמעט."
"יש את קיפו ווולף."
"זה עוד לא יצא! אני מדבר על מה שקיים."
"המפף." רטנה אמה.
"וגם, אלזה היא לא ינשוף, היא תנשמת, זה ברור."
"יואו!" אמה חבטה בזרועו של מוריס ברגע של התגלות. "קייטלין סנואו וקילר פרוסט הן בעצם אנה ואלזה!"
מוריס בהה באנה. "את גאון."
אמה הנהנה בהערכה עצמית.
"אז איך החלטנו?" שאל מוריס.
"זאת," אמה הצביעה על הציפור הבהירה, "קייטלין סנואו, וזאת," היא הצביעה על החומה הכהה, "פליסיטי סמוק."
הינשופים הטו את ראשיהם בהתאמה בהבעה מזועזעת והרימו את רגל ימין, עליה היה אפשר לראות צמידים קטנים מעץ. אמה רכנה וקראה בקול. "בוב, ו... בוב שתיים?!"
הינשופים הנהנו. בצירוף מקרים מעניין, בוב נולד באותו היום בו נולד מוריס, ובוב-שתיים נולדה כמה חודשים קודם לכן כמה דקות אחרי לידתה של אמה. אבל פיסת מידע חסרת חשיבות זו התפוגגה בחלל האויר ואף אחד מעולם לא שם לב לכך. צירופי מקרים שכאלה קורים כל הזמן, בעיקר בקרב אנשי וינשופי החמש דקות. רוב האנשים לא מקדישים ולו בדל מחשבה לכך שאולי הם נולדו באותו תאריך כמו מוכרת האייס-קפה אותה הם פוגשים באופן יומיומי בדרכם לעבודה. קל וחומר שהם לא ישאלו לשמה, שעלול להיות בוב-שתיים (אם היא חסרת מזל באופן מוגזם), אך הם לעולם לא ידעו.
"השמות שאנחנו נתנו הרבה יותר טובים." פסק מוריס.
הינשופים נדו בראשיהם.
"אמה? מוריס?" הזוג מילפרד קרא להם. הינשופים התנערו משאריות הנצנצים אחרי ההברשה הארוכה, הנהנו בכבוד כלפי אנה ומוריס ועופפו לדרכם.
אנה ומוריס ניגשו לשולחן והתיישבו מול הזוג מילפרד שהסתכלו על המכתבים במצח מכווץ.
"טוב." פתח מר מילפרד אחרי כמה שניות, הרים את מבטו והסתכל עליהם במבט לא מפוענח, "אז לפי המכתבים האלה, שרמת האמינות שלהם עולה כי ינשופים הביאו אותם, אתם... איך אני אגיד את זה? טוב." הוא כחכח בגרונו ואמר במבט נבוך, "אתם קוסמים."
כיף חיים! עוד הערת אגב: לכתוב הערות אגב מודגשות זה נהדר.
ועוד אחת: שמתי פה כמה רפרנסים ואני אמשיך לשים רפרנסים. סתם כי זה כיף. ברוב הסיפורים אי אפשר באמת להנות מעולם התרבות הרחב של תולעי ספרים (וסדרות ילדים), אבל בסיפור זה אני מרשה לעצמי להתפרע, כי הוא קליל יותר מהאחרים. חוץ מזה, אמנם יש כאן אזכור של עולם החץ (נראה לי), אבל לרוב אני אאזכר דברים שיש לי היכרות יותר רחבה איתם.
YOU ARE READING
מוריס פילץ' והשיטה המטופשת
Fanficטוב, אז הארי פוטר צריך הורים חורגים מרושעים, נכון? ומי יותר מתאים, מאשר האחד והיחיד, הדגול מרבבה וראשו כתם פז, ארגוס פילץ'?
