I'm different now

כלבה

אני באה להיכנס לכיתה ומבינה שכבר יש שקט, אז ישימו לה שבאתי,
לעזאזל.
תאמיני שיהיה טוב ויהיה טוב
פתחתי את הדלת ונכנסתי, כמעט הגעתי למקום שלי,
הכיתה בצד מאחורה,
כמה שפחות תשומת לב מאחרים,
"גברת מעיין לב,
אני שמחה שהגעת,
מה שכנע אותי?"
לעזאזל,
נכון תשומת לב מאחרים?
זה בדיוק מה שיש לי עכשיו,
פאקינג כל הכיתה מסתכלת עליי,
עכשיו אני מרגישה לא בנוח שבאתי עם החולצה הזאת,
אוף.
"כלום, פשוט באתי, זה לא טוב?"
אמרתי בביטחון אבל תכלס אני רק רוצה שיעיפו את העיניים ממני,
"לא לא זה מעולה,
אבל זה בין הפעמים היחידות שהגעת  לשיעור שלי,
אני שמחה שהגעת."
היא אמרה.
"מה זה משנה?
אני באתי עכשיו,
ואפשר בבקשה להפסיק להסתכל עליי כאילו אני מיה קליפה?"
כולם צחקו, ממש יופי,
במקום לגרום להן להעיף את העיניים שלהם גמרת להם לצחוק,
לעזאזל.
"אבל זה מה שאת, לא?"
אןף, ידעתי שזה יגיע.
"אני לא מבינה למה אתם אומרים את זה, אני לא דומה לה זה רק המשקפיים,
ואני אפילו כבר לא איתם."
אמרתי כי באמת זאת האמת אבל אני לא מבינה מאיפה האומץ להתווכח איתו.
משקפיים מזורגגות
"מעיין לב יש לך מזל שאני רוצה שתהיי בשיעור שלי,
אבל פעם הבאה אני לא אוותר ואת תלכי ישר למנהלת"
ברור שאני, מה איתו לא הבנתי?
הוא פאקינג קרא לי כוכבת פורנו.
"אוקי סליחה."
זרקתי את התיק על הכיסא וישבתי.
"אה מעיין, אולי תורידי את החולצה אחר כך איתי בכיתה לבד?
למרות שאני ממש אוהב אותה."
הוא אמר וקרץ לי וישר הרמתי את החולצה, לעזאזל, ידעתי שלא הייתי צריכה ללבוש אותה.
כל השיעור היו 2 תלמידים שהסתכלו עליי בלי סוף,
זה ממש מוזר,
כי אין לי שום קשר אליהם, אבל זה בסדר והגיוני, הם בטח יודעים מי אני.
נגמר השיעור בסבבה ופתחתי את הטלפון וראיתי הודעה מעומר,טיילר ונועם.
הראשון שפתחתי זה טיילר,
"מה איתך יפיפייה? באלך לבוא אליי היום? נאכל סושי ואם תרצי נראה סרט או משהו"
סוף סוףףף, כן כן ושוב פעם כן.
"אין בעיה, מתי לבוא?"
ועד שהוא יענה אני איכנס לשל עומר.
"היי זנזונת, עוד שישה ימים אני חוזר, ואל תשכחי את החוקים."
"👍"
שלחתי בחזרה,
רק ככה הוא מרשה לי לענות לו.
ובסוף פתחתי את של נועם.
"היי נסיכה, מקווה שהכל בסדר, אני מתאר לעצמי שאת עדייו בשיעור אז אני רק רוצה להגיד לך שאני גאה בך ממש, אם תצטרכי לדבר או עזרה אני פה."
הוא כתב,
לעזאזל אני ממש אוהבת שהוא קורא לי ככה.
"תודה, עכשיו נגמר השיעור והיה קצת בעיות אבל היו רק 10 תלמידים שלא היה לי איתם כלום חוץ מאחד, והוא כמעט היחיד שעשה בעיות, תודה שאמרת לי לבוא,ואני פשוט צריכה להתלבש יותר צנוע ואז אולי לא יהיה מבטים,או שזה בגלל שהם יודעים עליי."
לקח לי 4 דקות לכתוב את זה כי פחדתי להגיד משהו לא בסדר.
"קודם כל זה אף פעם לא בגללך או בגלל הלבוש שלך, והם יודעים בטח מה שאומרים עליך, לא עליך.
זה שני דברים שונים לגמרי."
הוא אמר והוא כנראה לא מבין מה המצב אם בוא חושב שזה לא בגלל מה שאני לובשת,
זה תמיד בגלל זה.
"אוקי"
אין לי כוח להתווכח.
באותו שניה טיילר שלח הודעה.
"אני אבוא לעשות אותך ב17:00, אני יודע שאת רק בשיעור הראשון ויש לך עוד 5, אז תגידי לי את תתעקבי בבית ספר ואני אבוא לקחת אותך יותר מאוחר,ואם תרצי אני יכול לבוא לקחת אותך מהבית ספר."
הוא כתב,
אני מתה עליו,
הוא החבר הכי טוב שלי מגיל 9,והוא עושה הכל בשביל שיהיה לי טוב, אין לו אינסטגרם והוא לא מודע למי שאני לגמרי,
אז הוא נשאר ולא מנצל אותי,
אני מקווה שזה יהיה ככה כל החיים.
חזרתי לצ'אט עם נועם.
"אז נסיכה, יש לך עכשיו עוד שיעור?"
הוא שאל.
"יש לי עוד 5,
אבל אני נראלי לא אשאר לאחרון כי הוא לא חובה.
וגם אני הולכת לחבר הכי טוב שלי בחמש,
ואל תדאג הוא לא נצלן."
כתבתי, ואני מקווה שזה בסדר.
"בסדר גמור,
רק תשמרי על עצמך,
קשה להאמין היום לכולם."
אני יודעת נועם, אני יודעת.
"כן אני יודעת,
אבל אותו אני מכירה מגיל 9,
אז אל תדאג הוא בטוח לא נצליח."
באותו רגע ששלחתי הרגשתי מישהו גבוה נצמד אליי,
בבקשה שהוא יתרחק.
"היי כלבה"
אוף, אני מבינה שזה לא יגמר בקרוב.
"היי, אתה צריך משהו?"
שאלתי.
"כן, אני צריך זיון."
אוף לעזאזל.
"אני מצטערת, אני לא יכולה."
אמרתי.
"אוקי כלבה, אבל שימי אותי ברשימה."
אה וואו,
נגמר מהר,
אבל אני לא יודעת מה לעשות,
אני לא אספר לנועם כרגע.
"אה וכלבה?"
הסתכלתי בלי להגיד כלום.
"חולצה סקסית"
ברצינות?
לעזאזל!
והוא בא ללכת, אבל עצר הסתובב והתקרב אליי.
הוא ליטף לי את הפנים ואחרי 5 שניות שיש קשר עין מלחיץ לגמרי,
הוא משך לי בשיער,
ברור,
אבל פאק,
זה ממש ממש ממש כאב.
צעקתי.
"ילדה טובה" הוא אמר וקרץ.
אוף, אני לגמרי אבודה.
השפלתי את הראש והלכתי לכיתה.
יש לי 2 שיעורים רצוף.
אבל אני מתפללת ששאר היום יעבור חלק.

***********************************

היום עבר יחסית חלק.
אני כל כך שמחה שאף בת לא פנתה אליי.
נשאר לי שעה אחת אבל היא לא חובה אז אני יוצאת ממנה.
אני בדרך לצאת ומתפללת שאף אחד לא ידבר אליי או יעשה משהו, "בבקשה אלוקים שאף אחד לא יתקרב אליי עכשיו" לחשתי.
ועד שהגעתי לשער הכל היה בסדר,
אבל בשער,
ילדה שלא אוהבת אותי באה אליי.
"היי שרמוטה"
ברור,
אבל לא לדאוג,
אני יכולה להיות כלבה שאני יכולה.
"היי בתולה"
אני מתה להיות בתולה שוב,
אבל אני יודעת שהיא מתה להיות ההפך.
חייכתי חיוך מתגרה.
"שמעתי שסירבת לאראל, מה נשמרת פתאום?"
אוקי, אני יכולה להחזיר לה.
"שמעתי שחבר שלך סירב לך,
מפתיע כי לי הוא אף פעם לא סירב."
אני פשוט דוחה.
"קודם כל, חבר שלי אף פעם לא שכב איתך.
הוא לא ישכב עם חסרות כבוד עצמי."
אני יודעת שאני חסרת כבוד עצמי,
אבל כן או לא,
הוא שכב איתי.
לפחות יש לי את הכוח הזה מול הכלבות האלה.
"טבו מה שתגידי, אבל שתדעי שהוא ממש אוהב לרדת,
אז אולי אם תציעי לו את זה הוא יסכים."
אה וואו, אני חושבת שעצבנתי אותה.
המשכתי ללכת.
היא משכה לי בשיער וצעקה "את חתיכת כלבה מזוינת!!"
צעקתי בבהלה אבל זה לא מנע ממני למשוך לה בשיער עד שהיא נפלה על הרצפה.
"אוי,אני ממש מצטערת שהרסתי לך זוגיות שמילא רעילה,
שנינו יודעות כמה פעמים בגדת בו,
אני מקווה שתספרי לו בזמן שתשאלי אותו אם הוא שכב איתי,
ואל תשכחי מי הייתה לצידך פעם שנפרדו ממך,
אז אם פעם אחת תפסיקי להיות כלבה מטומטמת אליי אז פעם אחת בחיים תתנהגי אליי כמו בנאדם.
ואת גרמת לכל מה שעשיתי איתו לקרות."
וואו, האמת שאני טיפה גאה בעצמי.
עזבתי את השיער שלה והיא קמה והלכה.
הסתובבתי וסוף סוף יצאתי מהבית ספר.
זה היה היום הראשון בשינוי שלי,
ולעזאזל לדעתי הוא היה בסדר.
אני מקווה שככה זה יהיה כל יום.
אבל אני יודעת שזה לא יהיה ככה.
לעזאזל,
זה הולך להיות תקופה קשה.

היוש,
אני מקווה שאתן מתחברות לסיפור.
אני קצת מתקשה לכתוב אז הפרקים יעלו לאט יותר.
ואם שמתן ❤️ הפרק יותר ארוך מהרגיל ואני משתדלת שכל הפרקים יהיו ככה.
אוהבתת❤️