I'm different now

רוני

אחרי שהגעתי לבית הלכתי לישון שעה,
כי אני ממש עייפה מהיום המזוין הזה.
וכשקמתי ישר התחלתי להתאגרן,
הוא אמר לי לבוא בפיג'מה ואני לא יודעת איזה,
אני מתלבטת בין פוטר ומכנס קצר או חולצה קצרה ומכנס ארוך.
אממממ,
אני אלך על האופציה הראשונה.
התקלחתי,
התלבשתי,
סידרתי את השיער,
מה שלוקח לי 40 דקות,
התאפרתי והתקשרתי אליו.
השעה ארבע ואמרתי לו שהוא יכול לקחת אותי מעכשיו,
אז הוא בא,
ולקח אותי אליו,
הוא אמר לי להיות עם אחותו בינתיים כי הוא צריך ללכת לקנות משהו.
"היי" אמרתי לרוני.
"הייייי" היא צעקה ורצה לחבק אותי,
וזה כל כך חמוד.
אני נשארת פה מרצוני רק בגלל שאני יודעת שבעתיד אני אהיה אמא,
אני מתרגשת.
"הייייי" עניתי והפעם באותו הקול שלה,
זה פשוט מרגש שילדים מתחברים אליי,
לפחות זה.
"את מאוד יפה" היא אמרה ומרגיש לי שאני כמעט בוכה.
"את הכי יפה" עניתי לה,
"לא אני לא, אמרו לי שאני מכוערת בגלל שהשיער שלי קצר, אולי תביאי לי שיער?"
זה מעציב אותי שזה מתחיל כבר בגיל כזה,
אני לא מבינה למה זה ככה.
"היי היי, תסתכלי עליי-" עצרתי וחיכיתי שהיא תסתכל עליי, היא חייכה חיוך קטן ותמים והסתכלה עליי.
"את הכי יפה בעולם, עם שיער קצר עם שיער ארוך או בלי שיער בכלל, אלוקים בנה אותך בצורה הכי מושלמת שלך ואם תאמיני לשטויות שאומרים לך שהם לגמרי לא נכונים זה זלזול באלוקים, אומנם עכשיו את לא מבינה ורק בעתיד תביני באמת, אבל נסיכה קטנה את הכי יפה שיש ואין כמוך, את צריכה להבין שאין יפות כמוך ואת הכי מיוחדת שיש בדיוק כמו שאת,-" הלוואי והייתי מאמינה לזה גם לגביי. "אז עכשיו בבקשה תגידי לי מי הכי יפה שיש??"
אני עם דמעות, אבל אני לא רוצה שהיא תהיה אני, שהיא תזניח את עצמה ותהרוס את עצמה, למרות שלי זה מוצדק.
"אני?" היא שאלה והרמתי גבה וצחקתי,
"ברור שאת! נסיכה שלי את הכי יפה שיש ואין כמוך,
תמיד תזכרי את זה!"
חזרתי על עצמי עם חיוך.
"מי הנסיכה הכי יפה שיש?"
שאלתי שוב עם חיוך עדין ובקול עדין.
"אני הכי יפה"
היא אמרה ושוב עלו לי דמעות.
"נכון מאוד! וכל פעם שאני באה את אומרת שאת הכי יפה שיש!" אמרתי לה.
"אוקי, אני אוהבת אותך הכי בעולם."
היא אמרה ופשוט התחלתי לבכות בתקווה שהיא לא שמה לב.
"למה את בוכה נונה?"
היא שאלה והתבאסתי כל כך, אני לא רוצה שהיא תראה אותי ככה.
"לא קרה כלום נסיכה,
אני אוהבת אותך גם"
היא חייכה וקפצה עליי בחיבוק.
אני שמחה שיש לי אותה,
היא מעלה לי חיוך אמיתי.
"היי נסיכות שלי" שמעתי קול מוכר אבל נבהלתי בכל זאת.
"משוגע,הבהלת אותי" אמרתי לו וחייכתי מהריצפה, אלוהים אני שקופה כל כך,
היה לנו קשר עין מוזר מידי,
אבל אני שמחה שרוני קטעה אותו שהתחילה לדבר.
"מעיין וטיילר לנצח שני נשיקות במצח" בעצם לא, אני מעדיפה קשר עין מוזר.
"שתי נסיכה שלי, לא שני, ואני וטיילר זה כמו טיילר ואת."
למה אני משקרת לה? אני מאוהבת בו קשות.
"איכככ אבל אני וטיילר לא חברים,
אנחנו אחים,
לי יש חבר כבר."
אוי ואבוי,
טיילר ישר הרים גבה,
ידעתי שזה יקרה.
"מה זאת אומרת? איזה חבר יש לך?"
הוא שאל.
"היא בת 5 טיילר,תנשום!"
אמרתי בלחש.
"אני אוהבת אותו,והוא מנשק אותי כל הזמן."
אוי לא.
"איך קוראים לו?" שאלתי כי ידעתי שהוא רוצה לשאול אז עדיף שאני, שלא יהיה תוקפני.
"עומר" אוי שיט, השם הזה עושה לי צמרמורת.
"מה קרה?" רונה שאלה אותי,
"כלום, הכל בסדר."
אמרתי בזמן שהייתי חצי קפואה.
"היי, את רוצה ללכת לחדר?"
טיילר שאל אותי,
אני אוהבת אותו בגלל שהוא יוותר על הכל בשבילי,
כולך להרוג יחד בן 5 שמתחיל עם אחותו הבת 5.
"אם אתה רוצה."
הוא התרומם ברגע נתן חיבוק לרוני ועזר לי לקום.
"ביי נסיכה, תזכרי על מה דיברנו." חיבקתי אותה,
ואז נתתי לטיילר חיבוק והלכנו לחדר שלו.
החדר האהוב עליי בכל מקום,
אני פשוט רוצה לחיות איתו,
ואז ראיתי על המיטה מלא דברים,
מוזר,
הוא תמיד מסדר לפני שאני באה.
"תקשיבי אני צריך לדבר איתך לפני הכל."
ברגע ירד לי החיוך,
"על מה?" שאלתי.
"תדעי שזה באמת לא אשמתך," הוא אמר וישר עלו לי דמעות,
הוא באמת עושה את זה?
לעזאזל אני לא מסוגלת לעבור את זה שוב.
אני באה לצאת מהחדר בלי לתת לו להמשיך לדבר ובאותו רגע הוא תופס לי ביד ומושך אותי,
נלחצתי כמו שלא נלחצתי לעולם.

הייייי
אני יודעת אני יודעת,
אני מצטערת שלא כתבתי,
זה נושא רגיש ושקשה לי לכתוב עליו,
אז לקחתי הפסקה של זה לכמה ימים אבל זהו חזרתי,
הייתי גם במחסום קריאה קשה אבל לאט לאט המשכתי לכתיב
אוהבת המון❤️❤️