I'm different now

te amo mi amor

כעבור שעה של חוסר מנוחה משני הצדדים,
אני שוכבת עליו שאני עם תחתונים וחולצה שלו והוא רק עם בוקסר,
השעה שתיים בלילה,
אנחנו גמורים מעייפות,
אבל לא רוצים לישון בשום צורה.
טוב,
לפחות אני.
"היי,נסיכה?"
הוא שאל בקול שגרם לי לרצות לנשק אותו שוב בלי סוף.
"כן?"
עניתי והרמתי את הראש בשביל להסתכל עליו.
"אני-"
הוא אמר ועצר באמצע ושיחקתי לו בשיער בשביל שימשיך לדבר.
"אני הייתי בסדר?" הוא שאל וזה הפתיע אותי,
אני חושבת שהוא לחוץ בגלל שעשיתי את זה יותר ממנו בעבר.
אבל מי מספר לו שהוא בין היחידים שבאמת רציתי את זה,
ומבניהם?
הוא היה פאקינג הכי מושלם.
"ברור,
היית מושלם."
אמרתי ונישקתי אותו נשיקה עדינה.
הוא חייך,
אני אוהבת את החיוך שלו.
"את גם, תודה מעיין,אני.... א... אני אוהב...אותך"
הוא אמר וגמגם ואני אוהבת את הצד הזה שלו.
זה מרגיש שהוא ביישן ושי-
"אני שיקרתי"
הוא אמר והפתיע אותי וקטע את המחשבות שלי.
"שיקרת במה?"
הסתכלתי עליו שוב ושאלתי.
"בזה ש... בזה שאני כן... כן עשיתי את זה."
הוא גמגם ולא הבנתי על מה הוא מדבר.
"מה?תסביר."
אמרתי.
"אני לא שכבתי איתה באמת."
מה?
אני לא מבינה.
"מה? עם מי?"
שאלתי בבילבול.
"עם אריאל."
קפאתי.
"מ-מה זאת א-אומרת?"
שאלתי וגימגמתי והוא שתק.
"מה זאת אומרת טיילר?"
שאלתי והמשכתי לשחק לו בשיער בשביל שלא יחשוב שאני כועסת.
"אני רציתי לשמור את עצמי בשבילך,
אני יודע שבנים זה פחות משמעותי,
אבל הרגשתי שאני לא מוכן לתת את עצמי לאף אחת אחרת,
והיום הבנתי שזה כנראה יקרה בקרוב אם שנינו נרצה
ואני מצטער ששיקרתי אני באמת לא התכוונתי לשקר,
לא רציתי שתחשבי שאני מפחד או שתחשבי שאני מסרב לה בגלל משהו אז עשיתי את זה.
אני מצטער כל כך בבקשה תסל-" לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט נישקתי אותו שוב,
חצי ישנה אבל אני פשוט כמעט בוכה,
הוא שמר את עצמו בשבילי,
בזמן שאני שכבתי עם חצי מהעיר.
לעזאזל אני מרגישה נורא.
הוא עצר את הנשיקה והסתכל עליי במבט מבולבל.
"את... את לא כועסת?"
הוא אמר וחשבתי מה להגיד,
אבל אז החלטתי.
"No mi amor, estoy feliz, gracias."
(לא אהובי, אני שמחה, תודה)
אמרתי והוא היה מופתע.
"באמת?"
הוא שאל,
"כן, אני שמחה ששמרת את עצמך בשבילי,
אבל אני כל כך מצטערת שלא שמרתי את עצמי,
אומנם הבתולים שלי נלקחו ללא רציני עוד בגיל צעיר,
אבל אני מצטערת שעשיתי את זה לפעמים ברצוני,
אתה יודע שיש לזה סיבה."
אמרתי,
"איזה סיבה מעיין? למה את לא רוצה לספר לי? אני יודע ששכבת עם אנשים אבל איזה סיבה יכולה להיות לזה?"
הוא יצטער על זה אם הוא ידע,
אם הוא ידע אני אדבר על זה כל כך הרבה פעמים ואבכה לו כל כך הרבה פעמים על זה.
אסור לי לספר לו.
"יבוא יום ואני אספר לך."
אמרתי ונתתי לו נשיקה וחזרתי לשכב עליו.
והסתרתי את הדמעות שזלגו להן לאט לאט.
"אני באמת אוהב אותך."
הוא אומר וזה רוצה לגרום לי לבכות יותר.
קשה לי להאמין שזה נכון.
אבל הוא אף פעם לא שיקר לי,
אז אני לא יודעת מה לעשות,
אבל בינתיים אני אלך עם הבטן והלב.
"גם אני טיי."
אמרתי ואני מפחדת לבכות מפחד שזה יהרס.
"הכל בס-"
הוא התחיל לשאול אבל צלצול הטלפון שלי קטע אותו,
מוזר,
זה לא צלצול רגיל,
אה פאק!!
זה מהאינסטגרם.
רצתי לטלפון אבל תפס אותי ונתן לי נשיקה,
ורק אז שוחרר,
פאק, אני רוצה להיות איתו כל החיים אם זה ככה.
אולי איתו הפנטזיות שלי התגשמו?
אני מקווה,
ועכשיו נזכרתי שמישהו מהאינסטגרם התקשר אליי,
משהו שלא קרה לעולם,
אז אני מתארת לעצמי שזה נועם.
"שניה חוזרת" אמרתי לוואז הוספתי
"Te amo mi amor"
(אני אוהבת אותך אהובי")
והלכתי לטלפון שלי.
קיבלתי 8 הודעות מנועם ו2 מעומר.
פתחתי את של עומר קודם.
"היי כלבה, איפה את עכשיו? מקווה בשבילך ששלטת בעצמך ולא הזדיינת עם מישהו אחר."
זאת ההודעה הראשונה,
אני לא יודעת למה,
אבל זה מעלה לי דמעות.
"מה נראלך שאת לא עונה לי?? את תשלמי על זה."
כמעט נחנקתי מפחד שהוא אמר את זה.
אבל החלטתי לסנן.
ופתחתי את הצאט עם נועם.
"היי, את אצל ידיד שלך עכשיו?" -17:20
זאת ההודעות הראשונה וזה מטריף אותי כמה שהוא מתעניין בי.
"מקווה שאת נהנית איתו! אמרת שאין ביניכם  משהו מיני נכון? אני שמח שיש לך חבר טוב." -19:43
עכשיו יש גם משהו מיני,אבל בזה אני שמחה.
המשכתי לקרוא.
"עבר שעה מההודעה האחרונה שלי, אני לא יודע למה אבל אני מעט דואג, אם הכל בסדר ותראי את ההודעות של אחד כך אשמח שתגידי שהכל בסדר"-20:48
"אני ממש מתחיל לדאוג מעיין, אני לא יודע למה, אני פשוט לא סומך על שום בן שזה קשור למישהי עם סיפור כמו שלך." -22:39
פאק, הוא באמת דואג...
עצרתי רגע מלקרוא את ההודעות וכתבתי
"אני מצטערת, הייתי ביחד ולא שמעתי את ההודעות" ושלחתי.
והמשכתי לקרוא.
"אני מתחיל להילחץ, או שנרדמת אצלו, אבל אני עדיין לחוץ טיפה."-23:34
"אני לא יודעת מה לעשות,
אם עוד שעה לא תעני אני אתקשר ואנתק."-00:30
"עבר שעה, אני חושב שאת ישנה, אבל לא יודע מה לעשות.
אני אחכה עוד טיפה"-1:30
"The calling is start"-2:13
(השיחה התחילה)
"The calling is over"- 2:14
(השיחה נגמרה)
"אלוהים, אני לא יודע למה דאגתי, מצטער אם הפרעתי או חפרתי"
ואז קלטתי משהו,
קלטתי משהו שלא רציתי שיקרה
לעזאזל.

נורא רציתי לכתוב לכן פרק לשבת,
למרות מה שקורה ולמרות שהיה לי ממש קשה לכתוב בימים האחרונים.
בנוסף,
היום שלושה עשר חטופים חזרו לביתם,
אני רוצה לכתוב את השמות שלהם בשביל שכולם יכירו וידעו,
חנה פרי,
עינב משה,
מרגלית מוזס,
חנה קציר,
יפה אדיר,
דניאל אלוני,
אמיליה אלוני,
דורון אשר,
אביב אשר,
רז אשר,
רות מונדר,
קרן מונדר,
אוהד מונדר.
תודה שחזרתם אלינו,
בעזרת השם כל החטופים והחטופות שלנו יחזרו בשלום,
אוהבת🩷