I'm different now

לילה ארוך

"וואו, אז את גם חכמה גם יפה וגם שווה, אם זה בסדר שאני אומר, אבל לעזאזל זה מדויק, את מושלמת."
אחרי של פאקינג שעה של דיבורים.ככה הוא מסכם את זה, "מושלמת" זה מצחיק אותי כי הוא פאקינג עיוור.
אני לא חכמה,
אני לא יפה,
ואני לא שווה.
עצוב שהוא חושב ככה.
אבל לא לדאוג,
תוך יומיים הוא כבר יבין כמה לא טובה אני.
"אתה טועה ביותר, אבל תודה."
מה את מתווכחת? מטומטמת.
הוא גבר שגדול ממך. את לא יודעת מה הוא יכול לעשות לך.
"אני בטוח שאני לא טועה."
פשוט תסתמי ותסכימי איתו.
"אוקי"
יופי ,
אני חושבת שזה יותר טוב מלהתווכח.
"אז איזה סוג ספרים את קוראת?"
ישש,
חיכיתי מגיל 13 שמישהו ישאל אותי על ספרים.
"אני אוהבת רומנטיקה ממש ובעיקר ספרים שגורמים לי לבכות וספרים טראומתים, בשביל לדעת שמה שאני עוברת זה לא הכי גרוע שיש"
אמרתי בלי לחשוש כי כבר סיפרתי לו הכל כמו מטומטמת.
"רומנטיקה זה ברור, אבל לא שמעתי על אנשים שקוראים בשביל לבכות חחח."
למה זה ברור?
"למה זה כל כך ברור שאני קוראת רומנטיקה?"
שאלתי
"כי את נשמעת עדינה ורגישה ואחת שרוצה לאהוב."
אה וואו, חשבתי שהוא יגיד בגלל שאני בת.
הוא באמת מיוחד.
"חחח תודה?"
אני מרגישה מטומטמת ואני אפילו לא יודעת למה.
"בכיף, אז נסכם שאת הולכת לבית ספר בבוקר?"
אוי לי, אפילו לר שמתי לב שכבר הרבה לפנות בוקר!
"אוקי, אבל אם יעשו לי שם משהו?"
שאלתי.
"מה כבר יכולים לעשות לך?"
אוי הוא פשוט לא יודע.
אבל יכול לקרות הרבה מאוד.
בנות מטומטמות בבית ספר שלי קיימות,
בנים מטומטמים בבית ספר שלי קיימים,
חברים של עומר,
אנשים ששכבתי איתם,
ועוד.
ואפילו טיילר לא איתי, החבר הנאמן היחיד שתי שאני באמת סומכת עליו.
ולעזאזל,
ממש מאוהבת בו.
"לא משנה, אני אלך"
אמרתי כי אני לא רוצה לדבר על זה יותר מידי.
"יופי, ואם תרצי אני פה בכל רגע, אבל אני חושב שאם את רוצה ללכת לבית ספר, את צריכה לישון כי השעה כמעט חמש.
אז יאללה מעייני, אני גאה בך וסומך עלייך.
אני כנראה נשאר ער כי אני צריך לקום עוד שעה אז תשלחי לי הודעה מתי שבאלך ואני אענה."
אני קוראת את זה שוב ושוב,
ושוב
ושוב
ושוב
ושוב.
ואני לא מסוגלת לזוז או לכתוב.
הוא קרא לי מעייני.
פאקינג מעייני.
היא נתן לי שם חיבה שהוא לא זונה ולא משהו דומה.
אני ממש מחבבת אותו.
אבל אני ממש לא רוצה להכאיב לו,
להכאיב לו כמו שאני מכאיבה לכולם בערך.
אז אני צריכה להקשיב ולסתום כל פעם.
בלי ריבים, בלי וויכוחים ובלי דברים מיניים.
אסור לי להכאיב לבנאדם שמנסה לעזור לי,
פשוט אסור.
"נרדמת?"
הוא שלח ושמתי לב שעבר 5 דקות מאז שהוא שלח את ההודעה הקודמת.
פאק.
"לא לא לא סליחה, פשוט אני לא רגילה שקוראים לי בשמות חיבה אז קראתי, סליחה."
אמרתי, ולא הבנתי לעזאזל למה אני נפתחת אליו בכל כך קלות.
"חחח אני מקווה שזה בסדר"
זה יותר מבסדר.
"זה ממש בסדר, אני אוהבת את זה"
מטומטמת
זה לא סקס זה שם חיבה!
"מעולה, אז אני אמשיך לקרוא לך ככה"
אני חושבת שאני מסמיקה.
אני חתיכת דפוקה.
"תודה"
אמרתי כי אני באמת כמעט קפואה.
"אז את תלכי לישון?"
הוא שאל.
"כן, האמת שהלימודים מתחילים בתשע אז אני אלך לישון ואקום בשמונה, יש לי שלוש שעות וחצי" בתקווה שאני אצליח לישון.
"מעולה, אז תלכי לישון, ואם את לא מצליחה להירדם תשימי לעצמך מוזיקה, זה מרגיע מאוד."
הוא אמר, ואני מתחילה לחשוד שיש לו תואר של גאון אמיתי.
"תודה על הכל נועם, אני מעריכה את זה מאוד, ולילה טוב"
אמרתי.
"לילה טוב נסיכה"
אני נמסה.
אני פאקינג נמסה לעזאזל,
אני חושבת שאני הולכת להידפק יותר משנדפקתי על היום.
לעזאזל, זין על החיים , שמתי את השיר
"All I want"
של אוליביה רודריגו.
חשבתי לקרוא אבל אני צריכה להקשיב לנועם,אולי הוא צודק ואני באמת צריכה לישון,
עבר עליי לילה באמת ארוך.
שמתי את האוזניות ואני חושבת שתול 2 דקות נרדמתי.

הייייייי
אני מצטערת שהפרקים יחסית קצרים, קשה לי לכתוב את הדבר הזה נפשית.
מקווה שאתן מתחברות לסיפור ושאתן מבינות אותו.
זה הפעם הראשונה שאני כותבת על דברים כאלה אז בבקשה בלי לשפוט כי זה סיפור ממש ממש קשה.
ואני חייבת להגיד שיש בנות שבאמת מראות לי שזה עוזר באיזשהי צורה אז אני אמשיך.
ותודה לכן על הפרגון
אוהבת המוןןןןן❤️