האישה שפירקה אותי

~26~

**לוקה**
אני יכול לחזור לאחור לרגעים הכי שחורים של חיי ולנסות לשחזר את ההרגשה שאני חווה עכשיו.
אני אחזור לאי שם לפני קצת יותר מעשור.
לדירה הקטנה שקראנו לה בית.
אמא שלי אחי דניאל ואבא שלי יושבים בשולחן האוכל ליד המטבח.
כולם נועצים בי את עיניהם למראה התספורת החדשה שלי.
״מה, לא יפה?״
״בלונדיני לוקה?״ דניאל מתפקע מצחוק ואני לא מבין למה.
״אמא?״
״לוקה.. זו רק תספורת תמיד אתה יכול לעשות חדשה״ היא אומרת ובעיניה אני מזהה חיוך.
״נו באמת. אין לכם שום טעם.. אבא?״
אני מביט לעבר הכיסא שהוא יושב בו והוא הכי רציני מבין שלושתם.
״אני חושב שכדאי שתשאיר אותה״
״באמת?״ אני מחייך חיוך ענק. ״אהבת?״
״לא. אבל אם אתה אהבת אז מי אני שאגיד לך לא?״ הוא קם ומתקרב לחבק אותי. אני זז אחורה.
״אבא.. אני בן 17 אני לא בגיל של חיבוקים״ אני צוחק ומביט בו. הוא מתקרב אליי ומחבק בכל זאת.
״תמיד תהיה לוקה הקטנצ׳יק שהסתובב לנו בבית וגנב את כל השוקולד שהיה במגירה כל פעם מחדש״ אני צוחק ונותן לו לחבק אותי. אני לא יודע למה אבל אני מרגיש שאני צריך לנצור את הרגע הזה. למה?
״אמא את תוכלי לבוא איתי לקנות אופניים חדשות? החנות של בילי עשתה חמישים אחוז הנחה על הכל ואני רוצה את האופניים הכחולות כל החברים שלי כבר קנו כאלה״ אני ממש מתחנן אליה, אני חייב את האופניים האלה.
״כמה הם עולות?״
״לא הרבה אמא.., בבקשה. אני אעזור לך עם הכלים בבית שבוע שלם״
״שבוע שלם?? לא הגזמת?״ היא צוחקת וגם דניאל צוחק.
״חה חה חה מצחיק מאד״ אני עושה פרצוף נעלב ״אבא אפשר?״
״מה שאמא שלך תחליט ילד״ הוא מרים את ידיו בכניעה.
״אמא?״
״בסדר בסדר לוקה נלך מחר בבוקר״
״יש תודה אמא״ אני מחייך אליה ורץ להתקשר לסם לספר לו שאמא שלי קונה לי אופניים כחולות בבוקר.
יום אחרי קנינו את האופניים.
בלילה קרתה הטרגדיה המזויינת.
מיותר לציין שלקחתי את האופניים איתי לכל מקום מאז אותו היום.
הם אצלי באחד החדרים בדירה, החדר נעול נאיה לא נכנסה אליו עדיין.
חדר שכולל בתוכו את כל הילדות שלי.
הערב ההוא הוא הערב האחרון שישבנו כל המשפחה ביחד.
מאז יש לי טראומה, טראומה מפרידות. כי לא הספקתי.
אף אחד לא נתן לי את הזמן להיפרד.
לא מאבא שלי הגבר גבר. לא מאמא שלי היפה בנשים וטובת הלב שהיא הייתה ולא מאחי דניאל. האח שעזר לי כל הילדות כשנכנסתי לצרות.
לא נפרדתי מהם. לא הספקתי.
עם נאיה היה לי את הרגע. להיפרד. להגיד את כל מה שצריך.
להגיד שזה עדיף על לא להיפרד?
אני עדיין מרגיש מת.
לדעת שהיא תהיה כל כך קרובה אליי אבל מצד שני לא איתי.
לא שלי.
היא תהיה שייכת לי לכל חיי אבל היא לא תדע את זה.
אני אדע את זה וארגיש מת בכל רגע ורגע.
היא יוצאת מהמקלחת וטבעת החתולה שהבאתי לה במסעדה נמצאת בידה. היא מביטה בי במבט שנאה וזורקת את הטבעת על המיטה לידי.
אני מביט בטבעת שנותרת שם והלב שלי מתפרק לאט. עוד חפץ דומם שמקבל משמעות לכל חיי.
האופניים הכחולות. טבעת החתולה.
מה עוד?
המבט שהיא שולחת לעברי מכאיב לי פיזית. אני לא יכול לעצור את הכאב. העיניים שלה אדומות מהבכי ממקודם. היא מסתכלת עליי לרגע ומתלבטת מה לומר.
בבקשה אל תהפכי את זה ליותר כואב. גם ככה כואב לי.
״אתה יודע..״ היא מתקרבת אליי ואומרת בקול חסר רגש. ״כל חיי חשבתי שאלו החיים שביקשתי. שאתה החיים שביקשתי. כל חיי חשבתי שגבר כמוך זה החלום שלי. הפנטזיות הכי אפלות שלי. אבל עכשיו?״ היא מפסיקה לדבר ואני לא יודע לאן היא מכוונת עם המילים שלה. ״עכשיו הבנתי שמגיע לי יותר. הרבה יותר. מגיע לי כל העולם, מגיע לי בית ושגרה. מגיעים לי חיים בלי דרמות, חיים שלווים. רגועים. מגיע לי גבר שיאהב אותי״ היא מביטה בי עם מבט שחודר לי לנשמה. הנשמה השחורה שלי. ״מגיע לי גבר החלטי. גבר שיהיה שייך לי. מגיע לי כל מה שאתה לא״ זין. אני כן, את פשוט לא יכולה לדעת את זה. החלטתי שאת שייכת לי ממזמן וזה אף פעם לא השתנה.
איך אפשר לחיות ככה?
״תודה שעשית את הצעד הזה לוקה״
״תודה?״ אני אומר כלא מאמין.
״כן תודה. גרמת לי לראות את כל האושר שמגיע לי בקשר שהוא לא איתך״ פאק.
היא ויתרה עליי. פשוט ככה.
איך אפשר כל כך בקלות? אני ויתרתי עליה כי הכריחו אותי.
היא ויתרה עליי כי היא נפגעה? זין על זה.
זין על הכל.
תיפגעי. תבכי. תכאבי.
אבל למה את מוותרת ככה?
איך אפשר לוותר על העתיד שלנו ככה? איך היא יכולה? עשיתי בשבילה כל מה שביקשה. נתתי לה את כל החיים שלי.
זין על קווין.
״אז זהו, ויתרת?״ אני אומר לה בטון קר. איבדתי את הרגש שלי. נשבר לי לכאוב.
״משהו מבין המילים שלי גורם לך להבין שאני עוד מאמינה בקשר שלנו?״ היא אומרת בלי חיוך ובלי שנאה. פשוט את האמת.
״לכי תזדייני נאיה״ אני אומר בקול הכי כואב. היא פגעה בי ממש. נעצה בי סכין מזויינת.
אני שונא פרידות. שונא בחורות. שונא חתולות.
אני פשוט שונא כל דבר ודבר.
כל פאקינג דבר ודבר.
״אני אעשה את זה״ היא אומרת בקול מבטיח.
זין עכשיו אני גם צריך לדמיין את זה?