האישה שפירקה אותי

~63~

**נאיה**
הדפיקות שלי על הדלת חלשות יחסית לרעש שבוקע מהרמקולים בדירה. אני דופקת שוב, הפעם טיפה חזק יותר ואחרי כמה שניות הדלת נפתחת ומישהו שאני לא מכירה עומד בפתח.
״שלום לך״ גבר שחום שנראה טוב מביט בי עם חיוך ענק ואני מרגישה מובכת. אני לא מכירה את כל החברים של לוקה, למעט סם ותומס.
״אני א-״ אני מביטה אל תוך הדירה ורואה המון האנשים שאני לא מכירה. אני מרגישה פתאום שהאומץ שהיה לי קודם נאבד, מה חשבתי לעצמי? אני מביטה על מה שהחלטתי ללבוש ואני מתביישת פתאום. לבשתי שמלת קיץ פשוטה שהייתה לי בדירה שם ואני מרגישה שזה פשוט מדי. לא ידעתי שיהיו כל כך הרבה אנשים.
״את רוצה להמשיך לדבר כאן בדלת או שניכנס ונשתה משהו?״ הוא שואל בחיוך ואני שמה לב עכשיו לכוס הוודקה שיש לו ביד.
״מייק תתרחק היא שלי״ לוקה דוחף את הגבר שפתח לי את הדלת ומצמיד אותי אליו לנשיקה אגרסיבית. אנחנו מתנשקים כמה שניות ארוכות ואני עומדת על קצות האצבעות. לא הגעתי הפעם עם עקבים. אני מתנתקת ממנו לרגע ומביטה בו. אני פשוט אוהבת אותו. ברגע אחד הוא גרם לי להרגיש בנוח. ״זה נראה לך הגיוני שכל הגברים רוצים אותך?״ לוקה מביט בי במבט שאני לא מצליחה לפענח.
״היי גם לך לוקה״ אני מחייכת והוא מצמיד לי נשיקה מהירה לצוואר. הוא זז מעט ואני נכנסת אחריו אל הבית. הוא מחזיק לי ביד, לוקח אותי איתו. אנחנו מתקדמים אל הסלון ואני רואה המון אנשים. המון שתייה. המון אוכל.
הכל מהכל.
״אמירה, נאיה פה״ לוקה צועק בגלל המוזיקה ואני מוצאת את אמירה בין כל האנשים. הדירה של סם ענקית.
״היייי, הנה האישה שכולם מדברים עליה״
״כולם מדברים עליי?״ אני מחייכת ומביטה אל לוקה אבל הוא מחייך אליי בחזרה בלי להגיב. ״איך את?״ אני שואלת את אמירה ומרגישה רצינית מדי. היא צוחקת והעיניים שלה אדומות. היא עושה סמים? אין לי מושג. אף פעם לא נגעתי במשהו כזה בשביל לדעת. פעם אחת לוקה עשה את זה לידי כשהיה במצב רע ולא נתתי לו להמשיך. אבל היא בבירור שיכורה. היא צוחקת עם עצמה ואני מחייכת אליה בלי לדעת מה להגיד. ״נאיה, זוכרת את קווין? איזה הזיה שהיינו שם ביחד״ היא פתאום פולטת ואני לא מבינה מאיפה זה הגיע עכשיו. ״איך הגעת לשם באמת? לוקה וסם אף פעם לא סיפרו לי״
״אני א- מה?״ אני מרימה את עיניי אל לוקה ומחפשת מה להגיד.
״איפה סם אמירה?״ לוקה מציל אותי מהמצב המביך הזה ואני מודה לו ביני לבין עצמי.
״סם? הוא במרפסת עם חברים שלו. הם הביאו קוק, אתה רוצה גם?״ היא מביטה מסביב אל כל האנשים ואני עוקבת אחרי המבט שלה. ידעתי שהיא טיפה מסוממת.
״לא אני לא בעניין״ לוקה אומר בקול קר ואני שמה לב שמצב הרוח שלו השתנה. התקדר. למה?
״אתה לא בעניין? כמו שלא היית בעניין שלי כשרציתי אותך פעם״ מה? ״זוכר שהייתי ערומה לידך?״ היא מחייכת.
״אמירה לכי אל סם״
״על מה היא מדברת לוקה?״
״אוי לא״ אמירה שמה יד על פיה ונראית מבוהלת. ״אני לא שמה לב לדברים שאני פולטת נאיה״ היא מביטה בי והולכת ממנו. מתרחקת אל המסדרון.
״מה זה היה עכשיו?״ אני שואלת את לוקה והוא מביט הצידה בחיפוש אחר משהו. ״לוקה״
״חכי רגע נאיה״ הוא הולך אל הכיוון שאמירה הלכה ואני לא יודעת אם ללכת אחריו. ״תשבי פה אני כמה דקות חוזר״ הוא מסתובב להגיד לי כאילו קרא את המחשבות שלי ואני מהנהנת. מה היה פה? למה אמירה התכוונה כשהיא אמרה שהיא הייתה ערומה עם לוקה? אוי אלוהים. המוח שלי הולך למקומות שעדיף לי לא ללכת אליהם. אני פשוט צריכה להתעלם מזה. אני הולכת לפינה של הסלון ומתיישבת על הספה ליד חבורת בנות שיכורות. מאיפה סם מכיר את כל האנשים שפה? בטח מהעבודה שלהם, מהמשרדים או משהו בסגנון. אני מוציאה את הטלפון שלי ורואה הודעות מסרינה וגאיה, יש לנו קבוצה עם סאן והם כל הזמן שולחים שם הודעות.
~גאיה: נו... שכבתם כבר?~
~סרינה: גאיה תני להם להשלים עם עצמם~
~גאיה: לא לא, אני עוזרת להם בזה~
~גאיה: לוקה צריך להגיד לי תודה~
~סרינה: 🫤🙄~
~סרינה: נאיה תעני לה לפני שהיא נוסעת אליכם לבדוק~
אני צוחקת לרגע עם עצמי כשאני קוראת את ההודעות שלהן. אני מרגישה שמחה שיש לי אנשים שמתעניינים בי. אני לא רגילה לזה.
~אני: אנחנו עוד לא עשינו כלום אבל הוא נישק אותי בשנייה שהגעתי~
~גאיה: או מיי גאדדדד, תמשיכו. אני אוהבת את הכיוון~
~אני: זה קצת מוזר, גיליתי שחברה של חבר שלו הייתה ערומה איתו בחדר~
~גאיה: מה?? מתי?~
~אני: לא היום, כנראה זה היה מזמן~
~גאיה: אני עדיין בראש שאפשר לשרוף לו את הרכב נאיה, רק תגידי ואני איתך. אני אזרים גם את סרינה~
אני צוחקת ושמחה שיש לי למי לספר את מה שקורה לי.
״הנה את״ לוקה מגיע לידי ואני מניחה את הטלפון בצד.
״לאן הלכת?״
״חיפשתי את סם, הייתי צריך להגיד לו כמה דברים״ הוא אומר לי ואני קמה מהספה ונעמדת מולו.
״מה היית צריך להגיד לו?״
״אני לא רוצה שהוא ידרדר את אמירה לסמים. זה לא מתאים לו״
״מה זה היה קודם, מה שהיא זרקה?״ הוא מחייך אליי ואני מבולבלת. ״למה אתה מחייך לוקה?״
״את מקנאה?״ הוא שואל עם החיוך שלו ואני מסמיקה ודוחפת אותו מעט עם ידי.
״אל תשנה נושא״ אני לא מצליחה שלא לחייך.
״חתולה קטנה ויפה שלי״ הוא מעביר את ידו בשיערי ואני נותנת לו. ״מה נעשה איתך?״ הוא לוחש לי באוזן ואני כבר מגיבה לטון הזה בלי לחשוב. הגוף שלי נעשה נזקק למגע שלו.
״תעשה שטויות״ אני פולטת בחיוך והוא מגחך.
״נעשה שטויות נאיה?״ אני מהנהנת והוא מושך מעט בשיערי כדי לרמוז לי את הכיוון שזה יילך אליו. אני לא מתלוננת. חיכיתי לזה היום.
״תתקדמי למסדרון אני אגיד לך לאיזה חדר להיכנס״ הוא אומר לי ומביט בי במבט מתגרה.
״כמו בבית מלון?״ אני צוחקת והוא מביט מאחוריי אל כל האנשים ומתקרב אליי.
״כמו בבית מלון״ הוא חוזר אחריי וקובע עובדה.
״נשחק כאילו אני הזונה שלך והזמנת אותי לחדר שלך?״ אני אומרת בטון ציני אבל המבט שלו מרמז לי שזה לא ציני.
״זה בדיוק מה שנעשה יפה שלי״
שיט.