האישה שפירקה אותי

~37~

**נאיה**
אני פוקחת את עיניי ומסתנוורת לרגע מקרני השמש הנכנסות לחדר. הוילונות מוסטים הצידה ואני מנחשת שזו שעת בוקר. אני מביטה סביב ורואה שאני בחדר השינה של לוקה, הוא לא נמצא כאן. אני נוגעת בסדין בצד שלו במיטה אבל הוא קר, הוא לא ישן איתי בלילה. אני קמה לאט, מצחצחת שיניים ולובשת שמלת קיץ ורודה, פרחונית, קצרה שמתאימה למזג האויר היום, אני נועלת סניקרס לבנות ושמה משקפי שמש של גוצ׳י שלוקה פעם קנה לי, להשלמת המראה. יש לי חשק להנות היום, לשנות אווירה.
אני זוכרת במעומעם את הלילה, אני מבינה שלוקה יודע עכשיו פחות או יותר מה קרה, אני מבינה גם שהגזמנו בלילה. אני רוצה להבהיר לו שזה לא יכול לקרות שוב. אני לא מוכנה לזה. אבל זה יקרה יותר מאוחר, עכשיו אני רוצה לשתות מיץ תפוזים קר עם קרח.
אני הולכת למטבח ורואה את לוקה שותה קפה במרפסת, ניראה טרוד במחשבות. אני מתעלמת. אני לא רוצה לפתוח שיחות עומק היום, אין לי כח לזה. אני מוציאה לעצמי תפוזים מהמקרר וקרח, בינתיים לוקה שם לב שקמתי והוא נכנס למטבח.
״בוקר טוב יפיפייה, איך ישנת?״
״האמת שישנתי טוב״ אם להיות כנה, זה לילה שלם שלא היו לי סיוטים, מה שנתן לי לקום במצב רוח טוב.
״התארגנת לכבוד משהו?״ הוא מסתכל על השמלה שלי ומביט לתוך עיניי, טוב יותר נכון אל משקפי השמש שלי. אני מורידה אותם כי הם לא רלוונטיות כרגע.
״אני עדיין לא יודעת, יש לי חשק ללכת למקום כל שהוא, לשנות אווירה״ אני אומרת ושותה את המיץ שלי בשקיקה. הוא מקרר לי את הגרון. ״יש לך הצעה כלשהי?״ הוא מביט בי בבלבול.
״את יכולה אולי ללכת לשוק, יש שם המון דוכנים״ הוא מציע ואני ישר יודעת שאני רוצה.
״כן, אני אוהבת להסתובב במקומות כאלה״ אני מחייכת כשאני מבינה שיהיה לי כיף היום, משום מה נמאס לי להיות דיכאונית.
״קניתי לך אייפון חדש, אחרי שאיבדת את הקודם״ הוא אומר לי ומוציא קופסא מהמדף במטבח. ״תתחדשי״ הוא מושיט לי את הקופסא ובפנים מונח האייפון הכי חדש שיצא, בצבע זהב, אני לא אחת שיש לה העדפות אבל אולי הגיע הזמן שזה ישתנה, הגיע הזמן שאני אחיה איך שמגיע לי.
״תודה לוקה״ אני נותנת לו נשיקה על הלחי ומדליקה את האייפון.
״הכנסתי לך לשם אותי ואת סם ואת אמ-״ המשפט שלו נקטע כשנשמעות דפיקות על הדלת. מי זה יכול להיות עכשיו?
״רק רגע״ לוקה צועק לעבר הדלת וניגש לפתוח אותה, אני נשארת במטבח, מעדיפה לא לבדוק מי שם. אני מתעסקת באייפון החדש, מחפשת מכון יופי באיזור שאנחנו ניסע אליו, אני רוצה להשקיע בעצמי היום. אני רואה את המספרים של לוקה, סם ואמא שלי באנשי הקשר.
אני מביטה אל עבר הסלון כשאני שומעת נביחות, נביחות של כלב. אני הולכת לשם ומגלה שכל הסלון מלא בזרי פרחים ויש פתק בכל זר, יש גם כלב קטן, שחור, מעורב, הוא מלקק את לוקה שיושב על הרצפה לידו.
״לוקה? מה - מה קורה פה?״
״זה קצת באיחור נאיה, יום הולדת שמח יפיפייה״ הוא קם ומנשק אותי בלחי. אני עומדת במקום בהלם. איך הוא ידע שיש לי יום הולדת? אני בעצמי שכחתי מזה.
״הפרחים האלה בשבילי?״ אני לא מבינה, אף פעם לא קנו לי פרחים לפני, זאת המתנה שהכי הייתי שמחה לקבל. הוא מהנהן אליי ואני רצה אל הזרים ומריחה את כולם. יש פה לפחות עשרה זרים אדומים לבנים ואני מתלהבת כמו ילדה כשאני מגלה את הפתקים עליהם. בחלק מהפתקים רשומות ברכות, אבל בשאר הפתקים רשומים משפטים מוכרים. משפטים מוכרים מאד.

breathe me in breathe me out~_ תנשום אותי פנימה תנשום אותי החוצה_~

‏Before you go, was there something I could've said to make your heart beat better ? ~_ לפני שאת הולכת, האם היה משהו שיכולתי לומר כדי לגרום ללב שלך לפעום טוב יותר?_~

cause you're the reason I believe in fate, you're my paradise ~_ כי אתה הסיבה שאני מאמינה בגורל, אתה גן העדן שלי_~

I'm afraid of all am , my mind feels like a foreign land ~_ אני מפחד מכל מה שאני, המוח שלי מרגיש כמו בארץ זרה_~

ill tell you my sins so you can sharpen your knife~_ אגיד לך את חטאי כדי שתוכל להשחיז בי את הסכין שלך_~

״זכרת הכל?״ אני מביטה לעבר לוקה בהפתעה.
״אני זוכר כל שיחה ושיחה שהייתה לנו נאיה״ אני מחייכת באושר וגומעת את מילות השירים לתוכי. הוא זכר את המשחק ששיחקנו מזמן, באחד הלילות שנשארנו ערים עד הבוקר. אני לא יודעת איך להגיב.
אני רצה אל לוקה ומחבקת אותו.
״תודה לוקה, אני מעריכה את זה״ הוא מחבק אותי בחזרה ואני מרגישה את הכלב שמלקק אותי ברגל. אני רוכנת לעברו ומחייכת אליו.
״איך קוראים לך חבר קטן?״ אני מלטפת לו את המצח והוא מתהפך על הגב ומגרגר.
״לא נתתי לו שם עדיין, מצאו אותו ברחוב כשהוא עם עוד שלושה גורים, חיכיתי שאת תתני לו שם״ אני חושבת לרגע ועולה לי ישר שם שמתאים לקטנצ׳יק. ״באף, מתאים לך השם באף״ אני מלטפת לו את הבטן והוא נותן לי, הוא נהנה מזה. ״אתה אוהב את השם החדש שלך?״ אני צוחקת ואני מרגישה אושר שלא הרגשתי המון זמן.
״את רוצה ללכת לשוק עכשיו? אני אשאר איתו כאן ואסדר בינתי-״
״מה? ממש לא, אתה ובאף באים איתי לשוק״ אני נושקת לכלבלב שעכשיו רץ סביבי בהתלהבות. ״רוצה לבוא איתנו לשוק באף?״ הוא נובח באישור.
״את רוצה שאני אבוא איתך?״ לוקה שואל בבלבול.
״בטח, מה חשבת?״
״פשוט אחרי אתמ-״
״אפשר שנדבר על מה שקרה אחר כך? אני רוצה היום להנות.״ אני מבקשת ממנו וממשיכה ללטף את באף.
״בטח״ הוא מחייך אליי. ״בוא באף, כנראה שכולנו הולכים לשוק״ הוא הולך למטבח ובאף רץ אחריו. אני מרגישה שאני שמחה, אחרי המון זמן שלא הרגשתי את זה.
~~
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הסיפור בינתיים❤️