פרק19

325 9 5
                                    


היייי! ממש מתנצלת על ההמתנה לפרק החדש, כמו שכבר כתבתי לכם, אני בתקופה קצת לחוצה, ומה שאני כותבת אף פעם לא מרגיש לי טוב מספיק.

תהינו

--------------------------------------------------------


כל הגוף כואב לי. השרירים שלי תפוסים, והראש שלי מעורפל.

אני מנסה לזוז, אבל הידיים שלי קשורות מאחוריי הגב. אני שמה לב שגם הרגליים שלי קשורות.

כנגד כל הסיכויים, החדר הזה מוכר לי, יותר מידי.

שם, על כיסא מולי, אבי החורג יושב ומעשן.

יש כאן ריח של צנחה, זה עושה לי בחילה.

אני רוצה לצרוח, אבל מגלה שחסמו לי גם את הפה. כל החושים שלי היכון, אבל זה לא יעזור, אני לא יכולה לעשות שום דבר נגדו

אני צריכה לברוח, אבל אני מושתקת מהפחד.

הוא מסתכל עלי ומחייך בהנאה.

השיער שלי נדבק לי למצח.

"כל כך הרבה זמן חיפשתי אותך." הוא התחיל, ונשף עלי את עשן הסיגריה. אני משתעלת, ונחנקת מהבד שחוסם את פי.

"אפילו לא הופתעתי כשגיליתי שאת מסתתרת אצל האיש עסקים הזה, מנצלת אנשים שכמוך... בדיוק כמו אמא שלך."

הוא רוכן לעברי קצת, ש בעינו נימה של טירוף. הוא מוריד בתנועה חדה את מה שחסם לי את הפה.

"הוא יבוא לכאן, הוא יהרוג אותך."

"נעשית אמיצה אני רואה" הוא נראה גאה פתאום "אני יודעת שהוא יבוא, אני לא מטומטם ילדה."

"אתה עוד יותר טיפש אם אתה לא יודע עם כמה אתה מטומטם." יוצא לי אפילו בלי לחשוב, ואני משלמת על זה את המחיר.

הוא נותן לי סטירה חזקה כל כך, שאם לא הייתי קשורה לרגלי המיטה, הייתי נופלת מעוצמתה.

"בלי התחצפויות אישה." הלחי שלי שורפת לי.

"תבקשי סליחה." הוא ציווה עלי, "תבקשי סליחה! חתיכת-" הוא בעט בי בבטן שוב ושוב, זה עוצר לי את הנשימה.
"סליחה! סליחה." אני מתנשפת.

"אני יודע שהוא יבוא לכאן." הוא מחייך פתאום, ,וכשהוא יבוא ישר אלי, אני אסחוט אותו, ואז אני אהרוג אותו."

"אתה לא תצליח." אני לוחשת, כדי לשכנע גם את עצמי שזה נכון.

"הא, כן? זה מה שאת חושבת. דילן האהוב שלך יבוא במחשבה להציל אותך, ותחכה לו הפתעה קטנה שהכנתי."

"המשטרה תתפוס אותך."

"אנחנו נלך מכאן, אני ואת, אני אחנך אותך מחדש ילדה."

לא.

" הבית הזה יהפוך לשדה מוקשים, במיוחד בשבילו. אנחנו נישאר רק שנינו." הוא אומר, כחולם על מה שיקרה. "כמובן שאני אדאג שראיין יבוא לבקר אותך באופן קבוע."

"לא!" אני רוצה לברוח, אבל זה אבוד מראש.

הוא סוטר אותי שוב, הוא מחדיר משהו לתוך הפה שלי, כדי לחסום אותו. וצוחק צחוק מטורף.

"אנחנו רק נזרז את הדברים קצת." הוא תופס מצלמה ישנה, אתה מצלמה שאיתה אימי נהגה לצלם אותי בילדותי, לפני שהיא פגשה את אבא.

זה הסוף שלי, אני מקווה שדילן יבין את זה, ולא יגיע עד לכאן כדי לגלות את הגופה שלי.

-------------------------------------------------------

אל תשכחו להצביע, מוזמנים להשאיר גם תגובות

להתחתן עם מפיונרWhere stories live. Discover now