ספר חפירות יאי

לאחד האנשים שהכי פגעו בי בחיי הקצרים

למה בסוף אני זאת שנפגעתי?
הרי זה היה יותר מצפוי. זה היה ברור
זה היה חלק מהתהליך
פשוט ציפיתי ליותר
כנראה שאני הסתומה היחידה שהאמינה להצגות שלך. אני מאוכזבת מעצמי שלא צפיתי את זה. אולי הייתי נפגע פחות
אולי הכרתי אותך הכי הרבה
אבל את שברת את האמון שלי באנשים, לרסיסים.
למה עזבת בפתאומיות?
למה אני עדיין פגועה?
עברו כבר כמה חודשים אבל אפילו השם שלך מעלה בי רגשות מעורבים
אני מקווה שאת לא מצפה שאני אענה לך על ההודעה, שאפילו לא פתחתי. אני עדיין לא התגברתי, אני פגועה מאוד ומלאה ברגשות שלילים, את יכולה לזקוף את זה לזכותך, אם עדיין אכפת לך בכלל.
זאת לא דרך להתנהג לאנשים
ואני מקווה בשבילי שבאיזה שהוא שלב אני אתגבר סופית
נמאס לי (לנסות) להצדיק אותך
כל היום רק לתהות למה עזבת
איזה סיבה הייתה יכולה להיות כל כך טובה שלא שיתפת
יכולנו למצוא פתרון
אבל את פשוט הלכת
אל תצפי ממני לענות להודעות שלך
הקשר בינינו
לא יחזור למה שהיה
ואני לא רוצה שהוא יחזור בכלל

נ.ב. כשכתבתי את זה הקשבתי לunwanted ואז לLET EM GO וזה פשוט היה אירוני
הגיע הזמן שאתחשב קצת בעצמי

נכתב ממש בצד
יצא שסוג של רבתי עם חברה מאוד טובה שלי לפני כמה דקות והרגשות שלי לא יציבים עכשיו