ספר חפירות יאי

גם לי מותר

כולם משקרים
גם לי מותר
שיקרתי להם. אמרתי "אני בסדר"
שיקרתי להם. אמרתי "נהיה בקשר"
שיקרתי לה. אמרתי "לא נפגעתי, הכל כרגיל"
שיקרתי לה. אמרתי "אני סולחת, בכלל לא נעלבתי"
שיקרתי לה. אמרתי "הכל טוב, אני מבינה. זכותך המלאה לעשות את זה"
שיקרתי להם, לכולם. חייכתי, צחקתי העמדתי פנים שבכלל לא שמעתי
שיקרתי לה. אמרתי "אני מעולה, מרגישה טוב, לא כואב לי כלום"
שיקרתי להם. השקר הכי גדול. שאלו אותי "איך הולך לך בחיים?" ועניתי. "האמת שממש טוב לאחרונה אני מרגישה ממש מאושרת" (אחח איזה שקר לבן. הפוך מהאמת כמזרח ממערב)
שיקרתי לכולם. כנראה גם לכם מתישהו, במהלך הקשר שלנו (אני באמת מקווה שלא. אבל כבר הפסקתי לסמוך על עצמי)

המשכתי בשקרים, בהעמדת הפנים, במסכות
זאת דרך ללא מוצא

(כל מה שכתבתי עד עכשיו נשמע יותר טוב בראש שלי)
שמעתי ביום ראשון שיחה שמאוד השפיע עליי. ואני עדיין מרוגשת שאני לא היחידה שמרגישה ככה. אני רק נזכרת בה ואני עם דמעות בעיניים (ורצון לפוצץ מישהי ספציפית במכות)

*אני, מנסה לשכנע את עצמי שהכותרת נכונה לגבי הכל*