ספר חפירות יאי

גלגל חוזר לעולם

דיייייייייי
אכזבה עצמית זה רגש קשה

ואז היא מובילה לשנאה עצמית
וזה גם סיוט

ואז אני מרגישה שאני כל פעם מחדש אאכזב את עצמי

ואז אני לא מנסה, כי אני יודעת שאם אני לא אנסה אני לא אכשל. ואני לא יודעת עם עוד כמה כישלונות אני אוכל להתמודד (ושאני אחת מאותם כישלונות זה לא כיף במיוחד)

ואז כועסים עליי, כי אני לא מנסה כלום ורק מסתובבת כמו חולה בבית. כשאני בכלל יוצאת מהחדר (אמא שלי יותר מדי נכנסת לי לראש)

ואז אני מרגישה שאני מאכזבת את כולם

ואז אני מרגישה שהייתי צריכה לעשות יותר, לתת יותר מעצמי

ואז הכל חוזר מההתחלה

אני משתדלת להזכיר לעצמי את כל הפעמים שכן הצלחתי. אבל זה היה בעבר, וזה פחות נחשב. הכי חשוב הוא ההווה

ובאמצע יש רצונות, ופחדים, ודאגות, ומלחמות עם עצמי, ורצון להצליח, ומשפחה, והחיים בבית, ואני חייה בין דבר לדבר. והתהיות חונקות אותי
יאי

אני הייתי אני וזה היה קטע רחמים עצמיים של אמצע הלילה