השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק שבע עשרה-~-

נ"מ קיף

השיער שלו עדיין לא הסתדר לגמרי.
גם הבגדים היו נראים לא טבעי.
אולי זה רק לו.
אבל הוא היה חייב להתרחק..
הוא מסיח את דעתה ולא מגיע לה גורל כזה.
הוא חסר יכולת עכשיו.
התאמה גרועה.
והסחת דעת.
הוא חייב להתרחק.
חייב.
אם זה אומר שיהפוך להיות כמו אבא שלו הוא יעשה את זה.
אבל המבט האבוד שלה ביום יציאת המשלחת..
היא נראתה פגועה ובודדה.
וזה בגללו?
הוא הסתכל במראה.
הגובלין שהוצב לשמור עליו כשרו במשלחת נראה עצבני.
"איך אני נראה?" הוא שאל את הגובלין.
"בדיוק כמו אבא שלך"
קיף חייך, עינו קופצת.
הוא בא להעביר יד בשערו כשנזכר שזה יהרוס הכל.
דפיקה חלושה נשמעה על דלת החדר.
ליד הגובלין עמד קסלר דיזני.
הוא נראה מוטרד מאוד מאיך שקיף נראה.
"היי. מה אתה עושה פה?"
"אני רוצה לעזור לך. אתה לא יכול להמשיך ככה"
"להמשיך איך?"
"להרחיק את כולם ולהסתגר"
"זה לא נכון."
"תקשיב" הוא נאנח "אני לא קיבלתי יכולת ואיבדתי אותה כמוך. אבל אני יודע מה זה להיות חסר יכולת. מה זה אומר להיות חסר יכולת כשכולם מסביבך לא כאלה"
קיף ישב על המיטה.
"תבין. היכולת תמיד הגדירה אותנו. אבל זה גם מגדיר אותם- היכולת שלהם זה הבסיס להצלחה. אם אנחנו רוצים להצליח יהיה לנו הרבה יותר קש-"
"וואו, ממש שיפרת את המצב רוח שלי"
"תו לי לסיים, זה יהיה קשה אבל בסוף נעריך את זה יותר."
"אני לא מבין"
"ממה היית מתפעל יותר, פסל קרח שמקפיאה עשתה או פסל קרח שמישהו עשה במו ידיו?" קסלר חייך חיוך עצוב "כשאין לך יכולת עולם שלך של אפשרויות נפתח בפניך, תלמד איך לבחור בהן ותמצא את הנתיב שלך"
קיף הנהן "איפה אני אתחיל?"
"תפרע את השיער קודם, זה קריפי כמה שאתה דומה לאבא שלך"
קיף צחק וסידר את השיער בחזרה למצבו הרגיל.
הוא יודע מה הוא יעשה עכשיו.
הוא יתרום לצוות מנקודת מבט שונה.
הוא ימצא דרך, בתור חסר יכולת או כל דבר אחר.
קיף סנסן חזר.

             -----------------------------

נ"מ ארון

אחריזה מארלה זינקה משם.
הייתה לה משימה.
למה זה לא מפתיע אותו?
ברור שהוא לא באפשרויות בכלל.
היא אלפית מהממת שמוקפת בבנים מושלמים.
הוא רק בן אדם.
הוא חזר לבקתה, הנה וקרדן שיחקו שחמט.
קרן אור נראתה מהחצר.
אישה יפייפיה נכנסה לבקתה, היא חייכה אליהם "אני אדליין, אמא של סופי"
הנה חייכה.
הן התחבקו.
ארון ראה שהחיבוק שלה לו לקרדן היה קצת נוקשה..
"הבאתי לכם ממתקים, מקווה שתאהבו"
שלושתם הסתכלו עליה בבלבול, ידיה ריקות.
היא נקשה באצבעותיה כשמגש מלא במתוקים הופיע לפניהם.
היא הסבירה שהיא מממשת.
הם דיברו שאר היום.
הוא הסבירה להם כל דבר שרצו לדעת.
והדגימה את היכולת שלה בכל מיני דרכים.
"מה קורה שם עכשיו לדעתך?" קרדן שאל במשחק שחמט השלישי שלהם.
"אני מניחה שהם כבר הגיעו להסכם מסויים, הם אמורים לחזור היום הביתה ואז ללכת לשם שוב"
קרדן חייך "אני מקווה שיהיה הסכם שלום, אני בספק אם אוכל להסתדר בלי כל זה"
"אתם יודעים מה? רציתם לראות את אטלנטיס פעם? או חיות שנכחדו?"
ארון קפץ וגם קרדן והנה נראו נלהבים.
אדליין הוציאה גביש שקוף וכיוונה אותו לאור.
לשנייה הוא שכח מכל מה שקרה.
ואז הוא ראה דמות בגלימה שחורה.
מגיעה שנייה לפני שאדליין זינקה איתם.