השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק שלושים ושתיים-~-

נ״מ סופי

השיחה עם מרטין נאלצה לחכות כשרעש מחריש אוזניים מילא את הבית.
ניפוץ זכוכית?
הריח הגיע אליה ראשון.
תערובת של צמחים שעוררה בה בחילה, האינסטינקט שלה לברוח ולהתחבא נכבה כנגד הפחד המשתק להיות כבולה לסמי הרגעה שוב.
״אה המונלארק שלנו מזהה..״ קול חד חדר דרך הערפול במוחה כשסופי נעמדה וייצבה את עצמה.
הקשר המוחי עם מרטין עדיין זמזם בתודעתה.
היא בחנה את השטח שלאט לאט התערפל.
בזוויות עיניה הצטברו דמעות וגופה החל לרעוד, נתמך ברגליה.
להזהיר. להזהיר.
הדחיפות גרמה לה להיכנס לפאניקה.
תוך כדי שהסמים נכנסים אליה היא מיהרה לשדר למרטין משהו.
אזהרה כלשהי.
הזכרונות שעלו בה החזירו לה רק את המילה היחידה.
חטיפה.
אבל היא הספיקה לשדר רק חצי לפני שכל הרגשות שלה התנפצו כנגד החיבור של התודעות שלהם כשהיא הביטה בהם מחזיקים את קיף.
הקשר הטלפתי התנתק והרגשות געשו בה.
קיף הרים את מבטו, עיניו מטושטשות מהסם.
הוא סבב את הכל.
ערפל שמשתחל בכל רחבי הבית.
היא לא ראתה אף אחד מהחברים שלה, מתמקדת רק בקיף המתפתל מולה.
״תשתו..״ הקולות אומנם באו מהתוקפים שמולה אבל הקולות התעמעמו.
היא כשלה אחורה באובדן חושים והתפלאה שעדיין לא התעלפה מהכמויות ששאפה.
התשובה לא הגיעה, אבל העילפון כן,
ןהחשיכה עטפה אותה כמו שלשלאות ברזל כבדות.
ולסופי לא היה המפתח.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נ״מ אורהלי

״הגמדים יעקבו אחרי כל צעד שלך. חוץ מזה ישנם כלי הנשק שהפקדנו בידייך ו..״ הגובלין הגדול שמולה מלמל נוהלי בטיחות ואורהלי החניקה פיהוק.
ג׳ני ישבה ברגליים משולבות והקשיבה לכל הנהלים בקשב מלא.
או שככה זה היה נראה.
הגובלין חתם את דבריו בכמה דיבורים נוספים ןאז פנה ללכת משם.
אורהלי הייתה מודאגת מהזלזול שהיא עצמה הפגינה כלפי נהלי הבטיחות האלה.
אולי כי הם חסרי תועלת?
עם כל השומרים שבעולם, כל אחד בסכנה.
כמה שהמועצה מנסה לחשוב אחרת ולשכנע אחרים: העולם מסוכן.
אף אחד לא בטוח.
ההודאה בדבר גרמה למועקה בחזה להתרופף.
היא שולחת את הבת הביולוגית שלה למקומות מסוכנים תמיד.
תמיד התירוץ הזה של ׳יש הרבה הגנה׳.
אורהלי הפנתה את מבטה לג׳ני ודחקה את המחשבות הצידה.
היא חברת מועצה.
היא חייבת להתפקס.
״את מוכנה לחזור?.״
״איך אני מודיעה מה גיליתי?.״
״יש לך מקשר, את אומרת את השם שלי וככה תראי אותי ישר.״
ג׳ני הנהנה וצעדה צעד קדימה בדשא.
״בהצלחה.״ אורהלי בישרה לה כששליח מועצה בה לאסוף
אותה לערים האסורות.

״חברת המועצה אורהלי?.״
הדפיקות הרמות העירו אותה מהבהייה הממושכת בקירות הנוצצים.
"חברת המועצה אורהלי??." הדפיקות חזרו.
"אני באה אני באה."
היא מיהרה לדלת ופתחה.
שליח מועצה לחוץ עמד שם, עיניו חושפות את הבהלה בדיוק כמו הרגשות שזרמו בורידיו כשמסר לה מגילה.
"סר דנוור? הכל בסדר?."
"המשימה בערים האסורות של סופי וכל אלה.. קרה משהו."
היא הורידה את מבטה למגילה שבידה ופתחה אותה במהירות.