השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק חמש עשרה-~-

נ"מ מארלה

טוב. אחרי השעה המיותרת הזאת היא חזרה הביתה.
הלב שלה דופק. מאוד.
חברי צוות הנועזים נשלחו לערים האסורות והיא קיבלה משימה להיות עם בני האדם.
היא התלבשה והלכה לשם, אמורה להכין אותם לימים הבאים.
קרדן ישב בחוץ על כיסא, קרא ספר כלשהו על אלפים.
הנה הייתה בתוך הבית והכינה משהו, ארון עשה משהו בתוך הבית.
כשקרדן ראה אותה הוא התיישר "היי מארלה"
היא חייכה "אני צריכה להדריך אתכם, תוכל לקרוא להם?"
כעבור דקה כולם ישבו בחוץ.
"סופי וחברים המשלחת בוושינגטון.. אני נשלחתי להכין אתכם לאפשרות שתישלחו לשם"
ארון הפסיק לחייך ונראה לחוץ פתאום "להישלח לשם? למה??"
"להיות עדים, אני אכין אתכם. לא כולכם תלכו"
היא אמרה להם מה הולך לקרות, מה יצופה מהם להיות וכל זה.
בסוף היא שחררה אותם.
ארון לא חזר לעיסוקיו "רוצה לדבר?"
היא הנהנה בבלבול, הוא היה נראה.. נבוך.
"אז..?"
"התגעגעתי אלייך"
היא נרתעה.
לא בגלל שזה היה לחלוטין מוזר ולא קשור.
או מטריד.
פשוט בגלל שהיא גם הרגישה ככה..
נראה שהסומק הסגיר אותה כי הוא חייך.
הוא העביר יד בשיערו "את הולכת לאנשהו?"
"אמורה להיות לי משימה בערים האסורות, זאת אומרת הערים האנושיות, עוד מעט"
"נחמד.. אני יכול לבוא? אני אעזור?"
היא נענעה "מסוכן מדי"
"תגידי מה את יודעת לעשות עם אש?"
"הרבה.." היא הסמיקה, מה קורה לה?
הוא סתם בן אדם למה הוא מסמיקה ככה?
"תראי לי"
היא הציתה להבה קטנה בידה, מסחררת או ה סביב אצבעותיה.
היא זרקה את האש לאוויר ותפסה, מסחררת עיגולים נהדרים.
ארון הסתכל עליה, מוקסם.
היא עצרה את האש.
הוא חייך "זה היה מדהים"
מישהו הופיע מאחוריהם "מארלה, משימה עכשיו. אנחנו בלונדון" פיץ הגיע.
ארון נראה קצת זועף.
הוא הסמיקה, היא לא פגשה את פיץ מאז.. אתמול כשזה קרה.
"ואנחנו צריכים לדבר, צריך לפתור את מה שקרה אתמול. זה פוגע בתפקוד שלנו כצוות"
היא הנהנה.
ארון קטע אותם "מה קרה אתמול?"
"לא משהו חשוב."
"זה כן משהו חשוב. תגלו לי"
פיץ הסתכל בין מארלה לארון והנהן "שנינו לקחנו את הרשימות שלנו" למראה המבט של ארון הוא הוסיף "של השידוכים. אני מקום ראשון שלה והיא שלי"
"ומה זה אומר?" ארון הזעיף פנים.
מארלה קטעה את שניהם "אני לא יודעת. ועכשיו כדאי שנלך"
היא נופפה לארון והתקדמה בכעס רחוק מארון.
"למה סיפרת לו את זה?"
"למה לא?"
"לא יודעת.. למה?"
"תירגעי, אני מצטער בסדר?"
"אתה מצטער? אתה מצטער?"
היא לא ידעה למה היא ממשיכה להתעקש, זה לא כזה חשוב לה.
הוא עצר שנייה.
עיניו בוהקות מזעם.
היא גם כנראה נראתה אותו דבר.
הוא הסתכל עליה שנייה.
"סופי ואני נפרדנו כי הייתי עצבני. אבל עכשיו אני רואה למה אנחנו מתאימים" הוא הסמיק.
היא הנהנה.
ואז.
נשיקה.
הנשיקה הייתה נהדרת.. אבל..
אבל.....
ארון עמד מאחוריהם, מחזיק גביש כחול.
כנראה שהיא הפילה אותו.
היא לא הבינה למה זה מפריע לה שהוא ראה.
אבל.. זה הפריע.
מאוד.
ופיץ גם שם לב לזה.
ארון ופיץ.. מה קורה כאן?!

             -----------------------------

טוב אממ.
לא אהבתי את הפרק.
תתמודדו.
התמודדתם?
כל הכבוד!
גאה בכם, אבל שימו לב לעשות כוכב ולתת הערות❤️
זה היה חד משמעית הפרק השנוא על SwiftieOmer13

הקדשה:
Entrapta102030
לכו לראות מה יש לה שם..
היא פשוט עוזרת לי המון בכל מה שאני צריכה❤️
מתה עליה❤️❤️✨