השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק עשרים וחמש-~-

נ"מ סופי

"חשבתי שאתה עסוק כל השבוע..." מלמלה ביאנה, אדומה כולה.
קיף גיחך.
השאר נראו מתוחים.
סופי לא ידעה מה לחשוב.
"סליחה קיף.. באמת סליחה.. אתה פשוט לא בא אף פעם ל-"
"די ביאנה, אני יודע למה את מתכוונת"
"לא אתה לא, אני מצט-"
"זה לא משנה"
"אני אלך להביא לך עוד כרית מלמטה ואתה תהיה פה בסדר?"
קיף נראה.. אממ סופי לא בדיוק יעדה לפענח את הבעת פניו.
אולי מאוכזב? כועס?
ביאנה עמדה לרדת כשקיף קטע אותה "אני אלך, אני יודע איפה זה"
ביאנה הנהנה וקיף ירד.

"מה קרה עכשיו?"
"אני פשוט חשבתי שהוא לא יגיע, הוא אף פעם לא"
"מה? הוא בא כל הזמן"
"סופי.. לא פגשנו את קיף כל כך הרבה זמן"
"לא נכון!"
אבל לפי המבטים של שאר האנשים בקבוצה נראה שהיא טעתה.
היא לא שמה לב.
היא הזניחה את הקשר שלה ושל קיף כל כך.
כל כך טיפשה, חברה נוראית.
השתיקה הייתה בלתי נמנעת.
נראה שאיש לא האשים את ביאנה.
קרדן וארון נראו מובכים ומבולבלים.
עברו כמה דקות.
קיף עדין לא חזר.
"אני ארד לבדוק מה איתו" אמרה ביאנה "אולי הוא הסתבך בלמצוא כרית"
אבל סופי לא חשבה שזה נחוץ.
גם פיץ נראה כאילו הוא ידע את זה גם.
קיף כנראה כבר הלך..
היא כל-כך טיפשה.

             -----------------------------

נ"מ איימי

החוף היום היה שליו יותר מדי.
שלוות הגלים, הרוח המשחקת השערה החום.
יותר מדי שליו.
היא ידעה שקורה משהו בחוץ, אבל סופי לא באה להגיד לה כלום.
שני העולמות בבלאגן, היא מקבלת מדי פעם ברגעים מבליחים של אינטרנט הודעות מחברותיה.

'אלפים? זה הזוי. מה קורה פה?'

'וושינגטון פשוט סגורה למבקרים'

'סגנית הנשיא נעדרת'

'אמא שלי לא מסכימה לי לצאת מהבית'

'את נהנת בחופש? אני מקווה שאלייך לא הגיע שום דבר'

הודעות על הודעות של אי וודאות לדאגה.
בזמן שהיא יודעת את האמת..
היא נשמה עמוק.
הוריה עדיין ישנים בתוך הבקתה..
שמחים ממזלם לזכות בחופשה הזאת.
היא בקושי שמעה את הצעדים שהגיעו מאחוריה עד שסופי נעמדה לצידה.
"סופי!" היא קפצה וחיבקה אותה, אבל סופי לא נראתה שמחה בכלל.

"אני בסדר" היא ענתה בפעם האלף לשאלותיה של איימי, מתחמקת מהשאלות הספציפיות.
"מה את עושה כאן?"
"אני יוצאת עוד שלוש שעות לבני האדם.. משא ומתן, משהו עם הגובלינים"
"ו..?"
"הם רוצים מישהו שיעיד על האופי של האלפים, בחרנו אותך ואת הנה. קרדן גם אולי יבוא"
איימי הייתה מבולבלת "אני? לעמוד מול כל הפרלמנט?"
"את לא חייבת.."
"לא זה בסדר, אני אבוא"
סופי נשמה בהקלה.
"בואי, מתארגנים בהייבנפילד"

הם זינקו לשם, סופי הבטיחה שיטפלו בהוריהן.
ולשנייה, היא הייתה בטוחה שהכל היה בסדר..
אבל זה היה לפני שהבזק שחור תפס את עינה.
ממש ליד דלת הבקתה שלהם.
הבקתה היותר מדי יפה שנועדה לה בשם יופי הנחמה.
אבל הגלימה השחורה לא הבהילה אותה.
טוב לא כמו העין שעליה..

             -----------------------------

נ"מ ריאן

"המשימה הראשונה שלך, שליח המועצה ריאן, היא ללוות את המשלחת לוושינגטון"
"זהו?"
"אחריזה אתה אחראי ללכת להוריה של ג'ני ולהבטיח להם שהכל יהיה בסדר"
הוא הנהן.. זה התחיל להיות משימה אישית יותר.
חבר המועצה אמארי נופף באצבעו וריאן התקדם משם.
משימה חדשה וראשונה.

הוא נחת בהייבנפילד, ההכנות היו בעיצומן.
שלושה גובלינים עמדו שם.
אחד מהם, נראה מטושטש קצת, אבל עדיין הכעס שלו בלט מכל מקום.
סופי עמדה ליד אדליין, ילדה קטנה עם שיער חום עמדה לידן.
ואז שני אלפים נוספים הופיעו, הואקרים.
פיץ וביאנה לפי מה שהוא הבין.
אישה מבוגרת, בת אדם ונער גבוה עם שיער כהה עמדו בצד.
כמה תידרכו אותם.
בספירה מהירה, הוא אחראי על משלחת שמונה תשעה אלפים, בני אדם וגובלינים.

הוא התקדם אל עבר אדליין, שחייכה אליו ואיחלה לו בהצלחה במשימה הראשונה.
סופי נראתה לחוצה, אבל משום מה לא מזה.

הוא העביר את הכמה דקות הבאות בתדרוך הגובלינים ואירגון מבנה המשלחת.
הוא לא דיבר הרבה.
אבל כשדיבר גוש מילא את גרונו, חונק אותו.
הוא כאן במשלחת..
אבל ג'ני? הקיסרית הילדה?
כולם סובלים עכשיו.
מה הבא לקרות?
הוא נשם עמוק וסילק את המחשבות מראשו, הוא חייב להצליח במשימה הזאת.
חייב.

             -----------------------------

פרק חדש!🌹
אזז מה אומרים..
סוקיף...?!
ג'יאן?🫨

בבקשה תעשו כוכב!
זה ממש חשוב לי!

ומי יכול לשתף?
זה ממש יעזור לי..