השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק אחת עשרה-~-

נ"מ ג'ני מקארתי

"הלו?"
"שלום אני מדבר עם הגברת ג'ני מקארתי?"
לקול היה מבטא מוזר, היא ביקרה בעולם ומעולם לא שמעה כזה.
"הלו?"
היא השתחררה מהתהייה "כן, עם מי אני מדברת?"
"אולדן ואקר, שליח מועצה מהאלפים"
היא נאלמה.
השקט נשבר כשפנה שוב "שלום?"
"אני לא מאמינה לך אדוני, כל אחד יכול להגיד את זה"
"את צודקת, רציתי לדעת אם אוכל להגיע אלייך עכשיו. לא ידעתי אם אני יכול פשוט לבוא"
"אני מצטערת.. מה?"
"את במשרד שלך עכשיו?"
"כן"
"אני עוד שנייה בחצר של הבקתה הלבנה" הוא תיקן את עצמו "הבית הלבן"
היא הנהנה "אוקיי"
היא ירדה למטה, עדיין בהלם.
היא הכינה את עצמה למתיחה.
לא להבזק אור פתאומי.
שאחריו גבר גבוה הגיע.
שיער חום ועיניי תורכיז מהממות.
נאה במיוחד וצעיר.
"ג'ני מקארתי?"
"כן" היא נאלמה, הקול זהה.
"כמו שאמרתי מקודם, אולדן ואקר" הוא הושיט את ידו ללחיצה.
עכשיו היא ראתה את בגדיו.
מכנסיים ווסט רקום, שכמייה רכוסה בסיכת עם עיטור כלשהו.
"אה.. המועצה התעקשה שאבוא עם בגדים רשמיים ולא של בני אדם"
"לא זה בסדר" היא האדימה ולחצה את ידו.
"השיחה מאוד רשמית, נוכל להמשיך במשרד שלך?"
היא הנהנה, עדיין בהלם "איך.. מה?"
"זה סיפור אחר, עכשיו עניינים דיפלומטיים"
הם התיישבו במשרד שלה.
הוא נראה נינוח מאוד וחייך אליה.
"אז..?"
"עוד שלושה ימים יפוג תוקף ה.." הוא עצר לשנייה "האיום של הנשיא שלכם, אנחנו מעוניינים להגיע"
"אנחנו?"
"מנהיגי כל הזנים התבוניים, אלפים, טרולים, גובלינים, גמדים וענקים. אה וגנומים"
"גנומים? איימתם עלינו ושכחתם את הזן הזה?"
"לא אנחנו איימנו עליכם, אף אחד מהעמים לא צפה את הידיעה הזאת. יש ארגון מורדים שעשה זאת. אנחנו בכוונת שלום"
"גנומים?"
"יצורים כל כך לא מאיימים, אפילו ללא בית או ממשלה שהנסתרים הרגישו צורך לציין את זה"
ג'ני הנהנה.
"אז כמה תהיו?"
"ארבע מכל זן.. חוץ מהגנומים וסופי ו.." הוא עצר שנייה "שמונה עשרה בסך הכל"
"רגע.. אנשים?"
"טוב אז בעניין מקום זה יהיה מסובך מעט, אין סיבה לדאגה, יש לנו דרכים להגיע אליכם ולחזור למקומות לינה. אבל בעניין הכינוס.."
"מה איתו?"
"יש שם המון זנים, גם מאוד גדולים, אני מניח שנצטרך אולם מאוד גדול. מה יש לכם?"
היא הרהרה לשנייה "אני חושבת שאני יכולה לארגן משהו.."
"נהדר, עוד שאלות?"
"כן. למה פנית אליי? אני רק סגנית"
"לפעמים מנהיגים הם כל כך עוורים מכוח, ואלה שלידם רואים הכל מנקודת מבט שונה"
"נראה שיש לך ניסיון בזה"
"כן.." הוא צחק "את תפגשי אותה. אממ מניח שתתחברו ישר, יש סיכוי שיתלוו אלינו כמה בני אדם?"
"ספיציפים?"
"כן, איימי פורטמן, קרדן טרייסד והנה אוקר"
היא ניסתה לחשוב מה מיוחד בהם, הם לא היו מפורסמים או.. "מי הם?"
"בני אדם שנתקלו בכורך הנסיבות באלפים, חלקם בכוונה וחלקם בטעות"
"מעניין.. טוב אני אגיד לנשיא"
"נהדר" הוא חייך וקם "נהדר לעשות איתך עסקים"
היא חייכה ואז עצרה "כולכם מדברים אנגלית?"
"לא. גם אני לא" הוא הצביע על מכשיר שהיה תפוס על שכמייתו "מתרגמון, אני חושב שלא תפגשי את היוצר שלו לצערי אבל המצאה נהדרת"
היא הנהנה "יש משהו מיוחד שצריך לארגן?"
"כן. בלי נשקים, כולם שם יכולים להרוג אתכם בשנייה או במחשבה"
היא נאלמה "גם אתה?"
הוא עצר וחייך.
אם תתני לי קצת זמן אז כן, אני אשאיר אותך במצב גרוע ממוות.. אל תחשבי לא נכון, לאף אחד שם אין כוונה כזאת.
הקול בראש שלה גרם לה ליפול אחורה.
"מה..?"
"טלפת, אל תדאגי"
הוא הרים מכיסו מכשיר כסוף קטן..
פנים של נער צעיר נגלו שם "אולדן?"
"משהו דחוף?"
"הקיסרית פרניל רצתה לדעת כמה בני אדם יהיו שם" הנער אמר.
אולדן הביט לג'ני ואז ענה לו "הרבה, אבל כמו שוידאתי להבהיר, כל אחד מהטרולים יוכל לגבור על כל אחד מהם"
הנער הנהן ומסר את זה למישהו "בסדר, איפה אתה?"
"בוושינגטון, דקס"
"אוו מגניב.. המתרגמון עובד טוב?"
"בוודאי, חבל שלא תוכל לבוא להציג את כל ההמצאות שלך"
הוא הנהן "הייתי שמח ללמוד שם על טכנולוגיה אנושית"
אולדן צחק "אין סיבה לדאגה.. אני סמוך ובטוח שיום אחד תוכל"
הנער הנהן וניתק.
"הממציא של המתרגמון" הוא הסביר לה.
"הוא? הוא ממש צעיר.."
"תתפלאי מי תשמש כראש המשלחת, בת ארבע עשרה במונחים שלכם אני חושב.."
היא לא הספיקה להגיב שכבר יצא מהחדר.
שעתיים אחריזה הנשיא כבר החל בארגונים מקיפים.
כל העולם ידע על זה.
כל העולם היה בכוננות.
והיא?
הייתה מוקסמת, היא צפתה בטעימה מהעולם האלפי, איך הם מגיעים, מתרגמון והדבר הזה שמתקשר.
וואו.
פשוט וואו.

                -----------------------------

זה לא פרק מושלם אבל חד משמעית זה שהיה לי הכי כיף לכתוב.
זה החלקים שאני הכי אוהבת בספרים, החלקים האלה שמכירים דמויות (לא הצלחתי להסביר.)
כמו בנרניה כל פעם שמגלים שהם המלכים.
כמו ב.. עזבו אין לי עוד דוגמאות.
אני פשוט אוהבת את זה.
אזז
תעשו כוכב אם אהבתם❤️
והערות?✨✨