ההתמחות

פרק 6

אדר

אני ממשיך לנסוע ללא מטרה ברחובות השקטים, אין לי מושג מה לעשות עם הילדה הזאת שנפלה עליי באמצע החיים.

"הגענו?" היא ממלמלת מתוך שינה ראשה שמוט על החלון, שיערה הבהיר מכסה את פניה ורק אפה הקטן מציץ. לאן היא מצפה שנגיע?

"אנחנו בדרך." אני משיב, היא עוצמת את עיניה שוב, עדיין לא איתנו.

אני עוצר בתחנת הדלק הראשונה שאני רואה, יוצא לתדלק את הרכב ונכנס לחנות הנוחות, קונה פעמיים קפה חזק ובקבוק מים עבורה, נראה לי שהיא תזדקק לזה.

אני חוזר לרכב, עיניים ירוקות וגדולות פעורות ונעוצות בי.

"מה אתה עושה פה?" היא שואלת בבהלה, "איפה אנחנו?"

אני מתיישב במושב הנוסע ומניח את הקפה במחזיק הכוסות, "השאלה הנכונה היא מה את עושה פה?" אני מתחכם איתה. נהנה להחזיר לה על כל מה שהיא מעבירה אותי במשרד.

"אדר, מה קורה פה?"

"התקשרת אליי, ביקשת חילוץ."

"אני? מאיפה?" היא עדיין מבולבלת ובהשפעת הסם.

"תסתכלי אליי." אני דורש. רוצה לבדוק שהאישונים שלה במקום ושהיא תזכור לאחר דקה על מה אנחנו מדברים בכלל. היא מביטה בי אישוניה מורחבים מעט, אין לי למה לטרוח, בעוד דקה היא לא תזכור דבר ממה שנאמר כאן.

"תחזרי לישון." אני פוקד.

"אבל כבר בוקר." היא אומרת בקול מנומנם וחוזרת לעצום את עיניה.

אני נוסע לכיוון הים, מחנה את הרכב בחניון הגדול, מדליק את הרדיו ונשכב מעט לאחור עם הכיסא מחכה שהמטורללת תתעורר כדי שאוכל להזדכות עליה.

*

אני פוקח את עיניי בבהלה ומיישר את המושב. רואה שאמלי מחבקת את רגליה אליה ולוגמת מכוס הקפה שבטח כבר קר שהנחתי ברכב עבורה ובוהה בי, "אני אוהבת את השיר הזה." היא מגבירה את הווליום, השיר

'Losing my religion' של 'R.E.M' מתנגן.

"בוקר טוב טירלולית."

היא מחייכת, "כמה הבכתי את עצמי מאחד עד עשר?" היא מפנה את מבטה ממני.

"שלושים."

היא מתכנסת בתוך עצמה ומכניסה את ראשה בין רגליה, יכול להיות שהיא מובכת?

"שלא תחשוב שאני עושה דברים כאלו, זו הפעם הראשונה."

"סמים? או מתקשרת לגברים שבקושי מכירים אותך באמצע הלילה שיאספו אותך?" אני מאתגר אותה.

"גם וגם."

"איך ידעת מאיפה לאסוף אותי?" היא חוקרת.

אני משמיע לה את ההודעות הקוליות שלה באינסטגרם.