ההתמחות

פרק 32

אמלי

"את תהרגי אותנו עם האדר הזה." רוני מתבכיינת כשהן נכנסות אליי לדירה.

"זה כלום לעומת מה שעשית לנו עם ירדן." מיכל אומרת ומייד כולנו מוסיפות, "טפו ימח שמו."

"אני לא בנויה לדברים האלו אני אומרת לכן, ככה אהבה אמורה להיראות? כזו קשה? כזו מסובכת? שורף לי בנשמה ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי." אני מתבכיינת.

"הוא עדיין לא מדבר איתך?" עדן שואלת.

"עדיין ולא רק זה, כשהיום אזרתי אומץ והייתי יותר נועזת הוא עשה את עצמו מדבר בטלפון והתרחק."

"אאוץ'." הן אומרות שלושתן.

"ומי היה שם כדי לזרוע לי מלח על הפצעים?"

"בעלי." רוני אומרת בחיוך עגום.

"בעלך המטומטם וחסר הטקט." אני אומרת.

"טוב לא סתם אתם אחים." רוני צוחקת.

"זה לא מצחיק, אני לא יכולה לסבול אותו."

"טוב דבר דבר, מה נעשה עם אדר?" עדן אומרת, "את רוצה אותו בחזרה?" היא שואלת.

"כן, אבל אין לי סיכוי איתו, הוא לא רוצה את אותם הדברים שאני רוצה."

"את לא יכולה לשגע אותו אמי, אם את רוצה אותו את צריכה להיות אול אין." עדן אומרת בחוסר סבלנות.

"אני לא יודעת מה זה להיות אול אין, אני רק יודעת עכשיו שאין לי אותו זה כואב לי בעצמות, אני כל היום חושבת עליו והוא חסר לי."

שלושתן מסתכלות אחת על השנייה ואז עליי, "הילדה שלנו מאוהבת."

"סוף סוף אני חייבת להגיד שאיבדתי תקווה." מיכל אומרת.

"נחשוב על משהו יחד." עדן נשכבת על הספה ומעיפה את הנעליים מרגליה.

"יש לי רעיון." רוני אומרת ונזרקת על הספה לצידה של עדן. כולנו מחכות שהיא תדבר אך היא שותקת.

"נו." אנחנו צועקות.

היא מחייכת ומסמנת לנו להתקרב, מתחילה להגות איזה רעיון שככל שאני חושבת עליו הוא נשמע לי דבילי ושכנראה אני רק אביך את עצמי ואשיג את התוצאה ההפוכה.

אדר לא יאהב את זה.

דלת הכניסה נפתחת ואבא נכנס, כולן קופצות עליו ומחבקות אותו, "אורן איזה חתיך נהיית." רוני אומרת וצוחקת.

"אתן עושות מסיבת פיג'מות בלעדיי?" אבא צוחק איתן.

"נשמח שתצטרף." עדן אומרת.

"להזמין פיצות?" אבא שואל.

"כן." אנחנו עונות במקהלה.

אנחנו משתפות את אבא בכל מה שקורה עם אדר, אבא מופתע מכך שלא שמע ממני את זה אבל הסברתי לו שלא יכולתי לספר לו כי לא הייתי סגורה בעצמי וחיכיתי לרגע שהכול ייהרס והינה זה קרה.