ההתמחות

פרק 23

אדר

אמלי מחייגת אל השכנה שלה ומבקשת ממנה שתשגיח על אביה השיכור, ומעדכנת אותי שהיא שולחת הודעה לאימא שלה שהיא בדרך אליה.

היא בוהה מבעד לזגוגית ולא מדברת. אני מפעיל את הרדיו, השיר של הפרויקט של עידן רייכל, 'שאריות של החיים' מפר את הדממה בינינו.

אני מניח את ידי על רגלה ומלטף, מנסה לעודד אותה.

היא מחייכת אליי וחוזרת להביט בדרך.

*

דלתות המעלית נפתחות ואנחנו נכנסים אל הפנטהאוז, גלי ומוטי יושבים על הספה נראים לחוצים, מוטי מחבק את כתפיה. כשגלי מבחינה בנו היא ממהרת אלינו ומחבקת את אמלי.

אני פתאום מרגיש כאילו אני חודר לפרטיות שלהם, מוטי מביט בי במבט לא ברור הוא בטח תוהה לעצמו מה אני עושה פה בכלל.

"אדר, מה נשמע?" הוא ניגש אליי ולוחץ את ידי.

"אני בסדר."

"מה אתה עושה פה? קרה משהו לאבא?" הוא שואל וברגע מחזיר אותי למציאות שלי ששכחתי ממנה בשעות האחרונות.

"לא, הכול בסדר, אני פה עם אמלי."

"כן?" הוא מכווץ את מצחו בבלבול.

"אנחנו חברים טובים." אני ממהר להסביר לו, שלא יעלו לו רעיונות לראש לגבי הימצאותי פה.

"את רוצה שניכנס למשרד של מוטי?" גלי שואלת את אמלי.

"לא, אני רוצה להבין למה סיפרת לאבא שלי על החוב ועל כל מה שהיה ולמה הוא לא מפסיק לטעון ששיקרת לו ושלקחת אותי ממנו ושהכול שקר." אמלי יורה הכול. גלי מביטה אליי ואז אל מוטי.

"את בטוחה שאת רוצה לדבר על זה פה?"

"כן אימא, אדר יודע הכול, אנחנו מגיעים עכשיו מהדירה יחד."

"זה, אישי."

"אמלי, אני אצא למרפסת, תדברו ביניכם." אני אומר ויוצא לא מחכה לתשובה שלה.

אני מדליק סיגריה ומתיישב על הכורסא המרופדת בחוץ, הפנטהאוז של מוטי הוא הגבוה בשכונה ומשקיף על כל תל אביב, בתקופה הזו של האביב כבר נעים בחוץ ויש ראות טובה, אני מצליח לראות את הבניין בו לקחתי את הדירה החדשה שלי.

אני שואף מהסיגריה ונושף הכול בבת אחת, איך תמיד כשאני איתה קורים הדברים הכי מוזרים שיכולים להיות מה שבטוח לא משעמם איתה לדקה.

אמלי היא בחורה מיוחדת אומנם מטורללת אבל זה מה שיפה בה, אימא טועה לגביה, אני לא יודע איזה סיפור היא בנתה לעצמה בראש אבל היא לא מכירה אותה, לא כמו שאני מכיר אותה.

אמלי

"שבי." אימא מורה לי לשבת לידה בספה.

"מה הסיפור אימא? את מלחיצה אותי."