ההתמחות

פרק 14

אמלי

אנחנו יורדים מהמונית, אבא פותח את המטרייה ומחבק את כתפיי.

"בואי זה מעבר לכביש." הוא מכוון אותנו, "זמן רב רציתי להגיע אבל את יודעת, לא כל-כך יצא." הוא אומר בקול שקט. שנינו מבינים את הסיבה לכך.

אבא חובב אומנות והיה חוטא המון בציור. יש לנו במחסן המוני ציורים שלו מתקופות טובות יותר בחיים. היו ימים שאימא רצתה לערוך לו תערוכה באיזו גלריה בעיר הוא אף פעם לא הרגיש מוכן וטען שאף אחד לא ירצה לרכוש אותם. בעיניי כל הציורים נראים כמו קשקושים, אבל בשבילו תמיד עשיתי את עצמי מתפעלת ומתעניינת.

אנחנו מגיעים לכניסה, וישנו תור קצר. "קניתי כרטיסים מראש." אבא מציין בפניי בהתלהבות, אני מתפעלת אבל לא עושה עניין, שמחה לראות אותו מתפקד שוב כמו מבוגר אחראי.

הוא מוביל אותי לכניסה, שלצידה ניצב קולב ארוך למעילים ומתקן למטריות הוא מניח את המטרייה ועוזר לי לצאת מהמעיל, תולה אותו ואת שלו על הקולב.

"תודה." אני אומרת.

"בואי, הציורים השווים בחלק האחורי." אני נותנת לו להוביל, הוא מתלהב כמו ילד קטן בחנות ממתקים ענקית. הוא עוצר ובוחן את כל הציורים אני נשרכת אחריו ובעיקר מחייכת.

"זה מקסים." הוא עוצר מול ציור של קווים מוזרים בשחור ומעט נקודות בצהוב ואדום מרוחות עליהם. נשבעת שבגן הייתי מציירת יפה יותר.

"אבא, הציורים שיש לך במחסן יפים יותר, בעלי משמעות מה הקשקוש הזה אומר בכלל?" אני לוחשת לא רוצה להעליב אף אחד בטעות.

"ששש..." זו הציירת, הוא מצביע על אישה מוזרה, לבושה בבגדים דהויים ושערה אפור, נראה שהיא מאלו שמאמינות בטבעי זה הכי. היא מחייכת אלינו ומתקרבת.

"היי." היא אומרת בחיוך רחב.

"אהבתי את היצירה שלך." אבא אומר.

"כן, היא נפלאה." אני אומרת בציניות.

"אמי, אולי תביאי לנו כוס קפה?" אבא מסמן לי עם העיניים, אני לא מאמינה שהוא מסלק אותי בשביל ההיפית הזו.

"בשמחה." אני משאירה אותם לבד ומחפשת את דוכן הקפה שהבטיחו בכניסה שיש פה.

אני מוצאת את העגלה בסוף המבוך ומבקשת מהמוכר שתי כוסות קפה הפוך חלש, בלי קצף.

אני אוספת שקיות סוכר בידי וחוזרת לחפש את אבא, כשאני מגיעה אליו אני רואה שהם מסתובבים יחד, ההיפית מצביעה על ציורים ומסבירה לו.

"היי." אני מושיטה לו את כוס הקפה הוא לוקח ממני גם את הכוס השנייה ומגיש להיפית. מה לעזאזל?

"תודה מתוקה." הוא אומר. אני מביטה בו ולראשונה מזה הרבה זמן שהוא נראה פשוט הוא, לא יודעת איך להסביר, הוא נראה אבא שלי האהוב והיקר שחזר להיות עצמו.