”ריילי קומי!” אמא צועקת עליי
למה אימהות תמיד צריכות לצעוק על הבוקר?
היא לא יכולה להיות כזה ’ריילי קומי יפה שלי, יש בית ספר. רגע את יודעת מה? לא צריך בית ספר בואי נלך לקניות, ואני אקנה לך כול מה שאת רק רוצה!’ או... משהו כזה
”ריילי אמרתי לך לקום!” היא שוב צועקת
”אני קמה! עוד כמה דקות...” אני אומרת וחוזרת לשמיכה החמימה והנעימה שלי
”ריילי אם את לא קמה עכשיו, את תהי מקורקעת עד סוף השבוע!” היא מאיימת
”בסדר בסדר קמתי” אני אומרת וקמה מהמיטה ומתחילה להתארגן
”ריילי למה את כול פעם מחדש עושה את זה? את יודעת כבר כמה קשה לאמא גם בלי הבעיות שאת עושה לה” אומרת איימי.
אחותי התאומה ו’המושלמת’
הכבשה הלבנה במשפחה, המלאכית הקטנה בזמן שאני השדה והכבשה השחורה במשפחה הזאת.
זה לא שאני פושעת שעושה סמים או משהו כזה... אני פשוט בעייתית. נראה לי, כיאילו מה זה בעייתית? קשה לי לימודית וחברתית אבל אני לא גונבת לילדים קטנים את הממתקים... או משהו כזה...
”כן, נכון...” אני עונה לאיימי
”בנות באו לאכול” אמא אומרת
אני ואיימי יורדות למטה
”טוב תקשיבו, בהצלחה לשתיכן ביום הראשון ללימודים של השנה האחרונה שלכן!” היא אומרת בשמחה
”ריילי... אני לא רוצה לשמוע מהמנהל שלך היום אז תישדלי לא לעשות בעיות” היא אומרת בחשש... כמו בכל יום לימודים
”כן אמא...” אני אומרת במבוכה
”ואיימי, טוב את יודעת תנסי לשמור שאחותך לא תיכנס לצרות” כל פעם שהיא אומרת משהו כזה זה מרתיח לי את הדם! אני לא צריכה שאחותי התאומה תשמור עליי.
אני כול כך רוצה להגיד לאמא ’טוב את יודעת, אם אי פעם היית שמה לב אליי או לא יודעת עוזרת לי, יכול להיות שהיו לך פחות שיחות מהמנהל!’ אבל אני לא אומרת לה כי אין למה, זה לא כאילו היא תקשיב לי...
”אשתדל, אבל את יודעת איך היא” איימי עונה לה
’למה לעזאזל הן מדברות כאילו אני לא נמצאת לידן?’
”טוב בנות אני יוצאת, בהצלחה בלימודים”
”תודה אמא” איימי עונה אבל אני רק שותקת
”אוי נו אל תיגידי לי שנעלבת” איימי אומרת
”לא נעלבתי, הכול טוב.” אני עונה לה אבל מסתכלת עלייה
”בכיינית”
כן היא הבת המועדפת-והיא יודעת את זה
קשה שלא לשים לב...
”טוב בואי נצא, שלא נאחר לאוטובוס” איימי אומרת
”אממ” זה התושבה שלי
אנחנו נכנסות לאוטובוס ומתיישבות במקומות הקבועים שלנו.
זה לא שנעלבתי פשוט נמאס לי שהן מדברות עליי כאילו אני לא נמצאת לידן...
השנה אני הולכת לנסות הכי טוב שלי! בשביל להוכיח להן שאני גם יכולה!
אבל... מה אם הכי טוב שלי עדיין לא מספיק?
”את מקשיבה לי?” איימי שואלת
”לא סליחה מה אמרת?”
”אמרתי שהשנה המחנך שלנו היה אביתר”
”אביתר? כאילו המורה לספרות אביתר?” אני שואלת
”יאפ, האחד והיחיד”
”אה”
אנחנו יורדות מהאוטובוס והולכות לכיוון בית הספר
איימי לא יודעת את זה אבל תמיד היה לי עליו קראש... סוג של, הוא אף פעם לא לימד אותי לפני זה אבל עדיין, הוא חתיך ונחמד אז...
”איזה יופי...?” אני אומרת
”כן שמעתי שהוא המורה הכי טוב בכול בית הספר פלוס הוא ממש חתיך שזה גם טוב”
”אין לך חבר?” אני שואלת אותה
”יש לי, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להסתכל!”
’אני די בטוחה שזה כן אומר’ אני חושבת אבל לא אומרת, כי זה ממילא לא חשוב מה דעתי.
שתינו נכנסות לבית ספר ואיימי ישר הולכת לחברים שלה
ואני נשארת לבד... שוב
הערה: טוב זה היה הפרק הראשון מקווה שאהבתם ועד לפעם הבאה!
YOU ARE READING
תחשוב עליי
Romanceקוראים לי ריילי ואני תלמידה בכיתה יב. השנה המחנך שלי הוא המורה הכי חתיך בכול בית הספר *הסיפור מכיל סמאט*
