תחשוב עליי

פרק 6

ריילי
הוא מנשק אותי!
אביתר מנשק אותי!
מעניין אותי אם אני מנשקת טוב? או שזה סתם נראה לו חובבני?
אביתר מתרחק ואומר ”פאק”
”לא הייתי צריך לעשות את זה!”
”אל תדאג, היום הולדת שלי בעוד 3 חודשים!” אני אומרת
למה אמרתי את זה עכשיו?! זה כזה מטומטם!
”מה הקשר?” הוא שואל אותי
”אה, אתה יודע, י-יום הולדת 18 וכול זה... זה לא כול כך רחוק...אז?”
”אין לך מושג מה הקשר, נכון?”
”נכון...” אני אומרת בתבוסה
הוא פתאום פורץ בצחוק ואני מצטרפת עליו
הוא נרגע ומרצין ”ריילי, אנחנו לא יכולים לעשות את זה! אני המחנך שלך למען השם! פאק! את אפילו לא בת 18! פאק, זה לא בסדר...”
הוא אומר ואני מבינה משהו- הוא לא רוצה אותי... אני סתם ילדה קטנה בשבילו, לא מספיק טובה בשביל להילחם עליה, הרי אין סיבה להרוס לעצמו את הקריירה המצליחה שלו בשביל ילדה עם בעיות!
”אל תדאג המחנך אני לא אגיד לאף אחד על מה שקרה פה.” אני אומרת ויוצאת מהכיתה בשביל שהוא לא יראה אותי בוכה.
”ריילי” פאק איך אין לי כוח עליה
”מה איימי?” אני מחשלת את עצמי, למה היא האדם האחרון שאני רוצה שיראה אותי בוכה.
”סיימת?”
”את הפרטני? כן.”
”אז בואי נלך הביתה” איימי אומרת
”היית יכולה לעזוב לפני שעתיים, למה לא עזבת?”
”דאגתי לך”
היא דאגה לי? אין סיכוי, בטח היא הייתה צריכה לעשות משהו...
איך נמאס לי מאנשים צבועים! היא, אמא, אביתר ובערך כול בן אדם אחר בחיי- אפילו אבא שלי שהחליט שהמשפחה שלו לא מספיקה בשבילו- שאני לא מספיקה בשבילו!
לא, הוא ברח לאמריקה למשפחה החדשה שלו, והשאיר אותי פה לבד! אחרי שהוא הבטיח לי שהוא ישאר! לא משנה כמה קשה לו עם אמא! אבל הוא שקרן- כמו כל השאר.
”אני לא צריכה את הדאגה שלך! אל תעשי כאילו אכפת לך ממני! לפני חודש אמרת שאת פאקינג שונאת אותי! ומה עכשיו?! עכשיו את כבר לא שונאת אותי?”
”ריילי, תקשיבי היה לי יום קשה באותו היו-"
אני צוחקת צחוק מריר
”יום קשה? את חושבת שזה סיבה מספיק טובה להוציא את העצבים שלך עליי?”
”ריילי...”
”תפסיקי! אני לא צריכה שתהי נחמדה אליי! איך קראת לי? ’האחות המטומטמת?’ נכון? אני לא צריכה את הרחמים שלך, תשמרי אותם לעצמך. למה את הדבר הכי מעורר רחמים שראיתי בחיי”
אני אומרת ויוצאת לאוטובוס
הפעם כשאני מתיישבת באוטובוס,זה הכי רחוק שאני יכולה מאיימי.
”ריילי!” אני שואפת אוויר
”מה אמא?” אני אומרת בטון הכי רגוע שלי
”המחנך שלך התקשר! הוא אמר שהוא צריך לדבר איתי... מה עשית הפעם?” היא שואלת
’מה עשית הפעם?’ היא תמיד שואלת אותי את זה, זה לא משנה אם מה שקרה באשמתי או לא, היא תמיד תעניש אותי
”מי יודע” אני אומרת ומגלגת עניים ועולה לחדר שלי
”ולאן את חושבת שאת הולכת?”
”למקום בו לא אוכל לעשות לך עוד צרות” אני אומרת ונכנסת לחדר שלי
למזלי לי ולאיימי יש חדרים שונים כך שאני לא צריכה לסבול אותה גם במקום הבטוח שלי
חשבתי שהוא מבין אותי... טעיתי כמובן כמו תמיד
כמו הילדה הסתומה שאני
למה אני בכלל חייה?
אני בכלל מביאה תועלת כלשהי? או סתם צרות?
מישהו בכלל אוהב אותי? כי אני יודעת שאחותי התאומה לא, ואמא שלי? היא אוהבת אותי? או שאולי היא הייתה הרבה יותר שמחה בלעדיי? רק עם הבת האהובה שלה. ללא צורך לצפות לשיחות ממהמחנך כל שלישי וחמישי.
ואביתר... חשבתי- כמו המטומטמת שאני, שאני מוצת חן בעיניו... שכיף לו איתי, שאולי יכול לצאת משהו מהמערכת יחסים שלנו.
אבל כמובן שהוא לא ירצה אותי- אני בעייתית ומטומטמת, שתמיד אומרת את הדברים הלא נכונים!
איך הוא יכול לאהוב אותי אם אני לא יכולה לאהוב את עצמי? ואיך אני יכולה לאהוב את עצמי, אם אמא שלי- האדם שהביא לי חיים, לא יכול לאהוב אותי?
המחשבות האלו חוזרים- כמו תמיד. הם באים והולכים מתי שמתאים להם, ומשאירים אותי מפורקת בסוף.
’עכשיו מתחיל להיות קר... אף אחד לא ישים לב, אם אני אתחיל לשים חולצות ארוכות נכון?’ אני חושבת ומוציאה את הסכין, שאותה למדתי להכיר יותר מידי קרוב....

הערה: זה פרק 6, הוא יצא די דכאוני אבל מקווה שאהבתם. נתראה בפרק הבאה!