תחשוב עליי

פרק 10

ריילי

עברו חודשיים מאז שאביתר גילה על הפגיעה העצמית שלי.
פחדתי שהוא יספר למישהו, אך למזלי הוא לא סיפר.
הוא עמד בהבטחה שלו ואני עמדתי בשלי.
חודשיים שבהם אני שמחה ומחייכת, הציונים שלי טובים, אני מרגישה אהובה ומאוהבת, ואמא שלי ואחותי ירדו לי מהגב.
החיים טובים בסך הכל.
אבל... אני תמיד מחכה לנפילה.
זאת שתמיד קורת אחרי שהכל נראה ורוד ויפה, זאת שמזכירה לי שאני שזאת רק תקופה טובה ואז אני אחזור לבכי, לדם, לחוסר תקווה שאני מרגישה.
היו לי הרבה תקופות כאלה. שמחתי נהנהתי ואז ברגע אחד שוב אני חוזרת לבכות, שוב אמרתי או עשיתי משהו מטומטם, שוב הציונים שלי בפח, שוב אין לי כוח לקום בבוקר, שוב בא לי למות.
אבל אחרי התקופה הזבל הזאת הכל נהייה טוב שוב.
זה מעגל שלא נגמר, שבחיים לא יגמר, ולכן אני כל הזמן מחכה לזה.
אולי לרגע שאמא תעלה על היחסים שלי עם אביתר ותכניס אותו לכלא.
אולי לרגע שאני אעשה משהו ואביתר יבין שהוא לא רוצה אותי יותר ויפרד ממני.
אני לפעמים מפחדת שהוא נשאר איתי עד עכשיו לא בגלל שהוא מחבב אותי אלא בגלל שהוא מרחם עליי ולא רוצה שאני אפגע בעצמי בגללו.
אני לא יודעת, אבל אני מפחדת מהרגע שהורוד יגמר וישאר רק השחור.
”ריילי שמעת שמגיע אלינו תלמיד חדש?” איימי שואלת
’תלמיד חדש? איזה יופי אולי נוכל להיות חברים... אלא אם אחותי תגיע אליו לפני, לא שזה ישנה לי יותר מידי,  רק עוד אדם שלא ידבר אליי, יש לי את אביתר ממילא.’ אני חושבת לעצמי ומחייכת ’כן לא משנה מה התלמידים חושבים עליי, יש לי את אביתר! בנתיים...’
”אה אוקיי” אני עונה לה, בזמן האחרון היחסים ביננו ממש על הקרשים.
אין לי כוח ואני גם לא רוצה לדבר עם איימי יותר ממה שאני חייבת.
”שמעתי שהוא חתיך! אולי סוף סוף תשיגי חבר...” איימי אומרת. איזה יופי שהיא לא יודעת שכבר יש לי חבר... אני מצחקקת
”מה את צוחקת?”
”סתם חשבתי על משהו מצחיק שראיתי באינסטגרם...”
”אוקיי... אם את אומרת” היא אומרת ומגלגלת עיינים
אני ואיימי נכנסות לכיתה.
בזמן הפעם!
אני נכנסת ורואה חצי מהכיתה מסביב לשולחן שלי. אני מתקרבת ורואה נער בלונדי עם עיינים ירוקות יושב בכיסא שלי, אני מניחה שזה הילד החדש...
”היי אממ אתה יושב לי במקום” אני אומרת
”אני לא רואה את השם שלך כתוב פה” החרא הזה אומר
בן זונה...
אני מסתכלת מסביב כיאילו אני מחפשת משהו ועושה פרצוף חושב
”איזה קטע... אני גם לא רואה את השם שלך רשום פה! רגע! תן לי לחפש שוב!” אני אומרת ומסתכלת מסביב שוב ’’לא... לא מצאתי את השם שלך... אז עכשיו קום לי מהפאקינג כיסא!” אני צועקת עליו והוא נבהל
”בסדר ילדה משוגעת” הוא ממלמל
”יופי” אני אומרת ברוגע
”ריילי!” שיט... זה אביתר... ’הוא נראה חתיך כמו תמיד, עם העניים החומות שלו, והשיער הזה שממש בא לי לגעת בו כל הזמן, אני נשבעת שחצי מהזמן שלנו ביחד זה אני מלטפת לו את השיער’
”צאי החוצה! וחכי לי ריילי” הוא אומר בכעס
אני בהחלט אחכה לתחת החתיך הזה...
”ריילי!” הוא צועק שוב
’’אה, כן סליחה אביתר...” אני אומרת ויוצאת מהכיתה.
אני עומדת ליד הדלת למשך איזה 10 דקות עד שהוא יוצא
”ריילי את יכולה להסביר לי מה לעזאזל זה היה מקודם!?” אביתר אומר עצבני
שיט...
’’מה הוא ישב לי בכיסא...” אני עונה והוא נראה מבולבל
”אה נכון גם זה, אבל אני מדבר עכשיו על החלק הזה שהפשטת אותי עם העניים שלך מול כל הכיתה!” הוא לוחש ואני נהיית אדומה
”אופס...” אני עונה
’אופס? אנחנו  בתוך בית הספר ריילי! את לא יכולה לעשות את זה!” הוא לוחש וצועק עליי בו זמנית
”מה... אתה פשוט נראה מעולה... כמו תמיד” אני עונה לו והפעם זה הזמן שלו להסמיק
”ריילי! אם תמשיכי לדבר ככה אני עוד עלול לעשות משהו מטומטם כמו לנשק אותך!”  הוא אומר ומסתכל עליי עם מבט שאומר שהוא עוד עלול לעשות הרבה יותר מרק לנשק אותי. אנחנו עוד לא שכבנו, הוא אומר שאנחנו צריכים לקחת את זה לאט, אבל כל מה שבא לי זה שהוא יזיין אותי ויאמר לי שהוא אוהב אותי, אבל לא עברנו את הגבול של נשיקות ומישושים קלים(לצערי). זה נראה שאני הופכת להיות יותר ויותר שקופה...
”סליחה’’ אני אומרת למרות שגם אני וגם הוא יודעים שאני לא באמת מצטערת
”אוי ריילי מה אני אעשה איתך?” אביתר אומר ונראה עייף
”מה אתה רוצה לעשות איתי?” אני שואלת ומסובבת קצה שיער סביב האצבע
הוא נראה המום וחסר מילים ואני פשוט מחייכת יודעת שניצחתי
”לא משנה... דרך אגב מה באמת היה הקטע עם הכיסא מקודם?”
אה נכון שכחתי מזה...
”הוא התיישב לי במקום וביקשתי ממנו בנחמדות לזוז הוא אמר ’אני לא רואה את השם שלך על הכסא הזה’,” אני אומרת ומחקה את הקול של החרא הבלונדיני ”אז התעצבנתי עליו”
”הבנתי... אני אתמודד איתך אחר כך....” הוא אומר
להתמודד איתי?! אבל הוא היה בן זונה! למה אני צריכה להענש??
הוא מתקרב אליי ומקרב את הפה שלו לאוזן שלי ולוחש ”לא בצורה הבית סיפרית’’
מה זאת אומרת? כיאילו... הוא לא יתן לי השעיה אלא...
אני נהיית אדומה והוא צוחק
”תחזרי לכיתה ריילי”
”כן אדוני’’ אני אומרת מנסה להישמע סקסית ולפני שאני מספיקה לפתוח את הדלת הוא תופס לי את היד ושוב לוחש לי באוזן ’’אל תיקראי לי ככה בתוך בית הספר”
”אז זה אומר שבחוץ כן?” אני שואלת
”כן. בעיקר במיטה שלי” הוא אומר בקול הסקסי שלו.
שיט! שוב נהייתי אדומה וזה אומר שהפסדתי במשחק הפילרטוט הקטן שלנו
”טוב אביתר” אני אומרת ונותנת לו נשיקה מהירה על הלחי ולפני שהוא מספיק להגיב אני נכנסת לכיתה ומתיישבת בחזרה במקום שלי, מיד אחרי גם אביתר נכנס
”טוב אני מקווה שכולם עשו את המשימה שנתתי ומי שלא יעשה אותה כשיעורי בית’’ הוא אומר ומסתכל עליי
’אוף אין לי כוח...’
אביתר ממשיך בשיעור אבל כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה ’העונש’ שהוא יתן לי...

הערה: זה היה פרק 10 מקווה שאהבתם