תחשוב עליי

פרק 9

אביתר
ריילי מתנהגת מוזר בזמן האחרון.
אני לא מכיר אותה כל כך הרבה זמן אבל אני יודע שמשהו לא בסדר.
בימים האחרונים ראיתי שהיא עצובה אבל כששאלתי אותה מה קרה היא אמרה לי שהכל בסדר ושאין לי מה לדאוג, אבל אני יודע שהיא משקרת.
אולי היא מתחרטת? אולי היא רוצה להיפרד ולא יודעת איך? אנחנו ביחד בסך הכל כמה ימים...
אני צריך לדבר איתה!
”אביתר” עמית תלמיד מהכיתה אומר
”כן עמית?” אני שואל
”אתה יכול לעזור לי? לא הבנתי את השאלה”
’’כן, אני כבר בא”
אני עוזר לעמית וחוזר לשולחן
זה נראה שריילי לא פותרת את השאלה
אני ניגש אליה
”ריילי את צריכה עזרה?” אני שואל אותה
”לא, אני מסתדרת.” היא אומרת
זה מאוד מוזר, היא באמת מתחילה להדאיג אותי...
אני רואה בברור שהיא לא מסתדרת, אבל בכל זאת היא לא רוצה את העזרה שלי...
*יש צלצול*
”הסתיים השיעור, נתראה בשיעור הבא!”
כולם אוספים את הדברים שלהם
”ריילי את יכולה להישאר? אני צריך לדבר איתך.”
היא מפסיקה לארוז את הדברים שלה ובאה לשלוחן שלי
אני מחכה שכולם יעזבו בשביל שאוכל לדבר
”הכל בסדר? את נראת עצובה בזמן האחרון...”
”אני בסדר, פשוט עייפה”
זה כבר פעם שישית שאני שואל את השאלה הזאת וזה פעם שישית שהיא עונה לי את התשובה הזאת!
”ריילי את רוצה להיפרד? זה הקטע?” אני שואל בישירות
היא נראת המומה שאני שואל אותה את זה
”מה? לא! למה שתחשוב ככה?’’
’’כי מאז שאנחנו ביחד את ניראת לי יותר מדוכאת! את יודעת אם את לא רוצה להמשיך בקשר שלנו את יכולה להיפרד ממני, אני לא אכשיל אותך או משהו כזה...”
”אני לא רוצה להיפרד! פשוט...”
”פשוט מה?”
זה נראה שהיא חושבת בדיוק על המילים הבאות שלה
”אני... פשוט... מרגישה עייפה”
זה נראה שהיא בכל זאת החליטה לא לספר לי את האמת
אני בא לקחת לה את היד בשביל לנחם אותה, אבל היא מוזיזה את היד במהירות לפני שאני מספיק לגעת בה
היא לא רוצה שאני אגע בה... או יותר נכון ביד שלה.
מאז הנשיקה שלנו ביום חמישי היא לובשת חולצות ארוכות למרות ש30 מעלות בחוץ...
”את יכולה להביא לי את היד שלך?” אני שואל ברוגע ומחייך
”למה?” היא נראת עכשיו מפוחדת
”בא לי להחזיק לך את היד. זה מה שזוגות עושים את יודעת... אלא אם כן בא לך להיפרד?” אני יודע שזה לא בסדר... אבל לגרום לה להרגיש רגשות אשם זה הדרך שלי לראות אם החשדות שלי נכונות... ואני נורא מקווה שאני טועה.
היא נותנת לי להחזיק את היד שלה כפי שידעתי שהיא תעשה
”תגידי ריילי לא חם לך? 30 מעלות בחוץ.”
”לא, אני בסדר”
”את בטוחה? אולי כדי שתפשילי את השרוולים?’’ אני שואל אותה והיא מנסה לקחת את היד שלה בחזרה
”לא. אני בסדר ככה! תשחרר לי את היד!”  היא דורשת
”לא!’’ אני אומר בקול רם ”מה את מסתירה ריילי?”
”אני לא מסתירה שום דבר! אביתר תעזוב אותי!” היא צועקת ומנסה לשחרר את היד שלה
”אם את לא מסתירה שום דבר תראי לי את הזרועות שלך.” אני אומר בקול רגוע שלא מראה כמה אני עצבני
”אני לא רוצה!” היא שוב צועקת ומתחילה לבכות
”למה?” אני שואל ברכות
”ככה! עכשיו תעזוב אותי’’
אני לא משחרר אותה ובמקום זה מרים את השרוול בעצמי
”לא אל תעשה את זה!” היא אומרת כשאני מרים את השרוול
”ריילי... מה עשית?” ציפיתי לזה אבל לא חשבתי שזה באמת מה שאני אמצא
”תשחרר אותי” היא אומרת ומנסה שוב לברוח
אני מחבק אותה ושואל בלחישה ”למה?”
”אני לא רוצה לדבר על זה...”
”זה בגללי? את עשית את זה לעצמך בגללי?”
”חשבתי שלא רצית אותי ושאתה לא אוהב אותי... כמו אמא שלי” היא לוחשת, את החלק האחרון אני בקושי שומע
”אז עשית את זה לעצמך?”
”זה לא פעם ראשונה... אני פשוט בדרך כלל עושה את זה על הירייכים איפה שלא רואים”
”מתי התחלת לעשות את זה?”
”בגיל 14’’
”הבנתי”
אני לא אומר יותר שום דבר וגם היא לא, אני פשוט מחבק אותה. אני לא יודע מה לעשות... היא פוגעת בעצמה! אני אמור לדווח על זה אבל אני מרגיש שאם אני אעשה את זה אני אפגע באמון שלה... ואז בכלל היא לא תבטח בי...
’’ריילי...”
”מה?”
אני נושם עמוק ”אני לא אדווח על זה עכשיו, אבל אם אני אגלה שאת עשית את זה שוב אני כן אדווח על זה ויותר מזה אני אאשפז אותך בבית חולים פסיכיאטרי בעצמי. אני מובן?” אני אומר ומחזיק את הראש שלה בעדינות עם שני הידיים שלי ומסתכל לה בעיניים
”כן” היא אומרת
”מה כן?”
”אני לא אעשה את זה שוב...”
”את מה את לא תעשי שוב?”
”אני לא אפגע בעצמי שוב”
”אם את צריכה לדבר על מה שעובר עלייך את תמיד יכולה לבוא עליי, להתקשר עליי, כול דבר. פשוט אל תיפגעי בעצמך טוב?”
”טוב” היא אומרת ואני מנשק את הראש שלה וחוזר לחבק אותה
”את רוצה לבוא עליי ריילי? אני אכין לך משהו טעים לאכול” אני אומר ברכות
’’אני לא צריכה בייביסיטר אביתר’’ היא אומרת ונשמעת עצבנית
”אני יודע אני פשוט לא רוצה שתהי לבד’’
’’אני לא אפגע בעצמי אוקיי?”
”אוף נו תארחי לי קצת חברה מה אכפת לך?” אני אומר בעצבנות מזויפת והיא נראת מופתעת שאני משתשמש בקלף הזה
’’בסדר....” היא נכנעת
”יש! אני אכין לך סופלה או משהו!”
”סופלה?!’’ היא אומרת ומחייכת
’’יאפ בואי’’
אנחנו יוצאים מהבית ספר ונכנסים למכונית שלי
ריילי נראת יותר טוב, כאילו שהחיים חזרו אליה... אבל אני עדיין לא בוטח בה שהיא לא תפגע בעצמה. זה קשה להיפתר מהרגלים גם אם הם רעים.
מי כמוני יודע...

הערה : זה היה פרק 9 מקווה שאהבתם