- YOU'RE MINE -

16

- פרק מספר 16 -
| נ.מ - פליקס |

״היונגין! היונגין!״ ניערתי אותו בבוקר.
״מממ.. מה קרה..?״ הוא מלמל בעייפות.
״קוםם״ אמרתי והתיישבתי עליו.
״מה קרה בייבי?״ הוא שאל.
״אני רוצה לבקש משהו , קום רגעע״ אמרתי ומשכתי את ידיו עד כדי ישיבה.
הוא הביט בי בעייפות ואחז בגופי.
״ממ תבקש״ הוא אמר וחייכתי.
״אפשר ללכת לבריכה של מינהו?״ שאלתי והוא הביט בי בבלבול.
״אתה יודע שגם כאן יש בריכה נכון?״ הוא אמר וגיכחתי.
״כן אבל עם עוד אנשים זה יותר כיף״ אמרתי והוא הפיל אותי עליו וחיבק אותי בחוזקה.
״שזאת הדרך שלך להגיד שאתה רוצה לראות אותו בלי חולצה? לא יקרה מותק , אתה שלי.״ הוא אמר והביט בי בקשיחות.
״אתה חתיך יותר בלי חולצה״ אמרתי בגיחוך והוא חייך אליי.
״אתה צודק.. רואים שאתה שלי , חכם קטן״ הוא אמר ובלגן את שיערי וגיכחתי.
״אז? אפשר?״ שאלתי בהתלהבות.
״אם אתה כל כך רוצה.. אני אשאל את מינהו״ הוא אמר וחיבקתי אותו בחוזקה.
״תודה!!״ אמרתי והוא גיחך.
היונגין התקשר למינהו ולאחר כמה רגעים ניתק את השיחה.
״נו???״ שאלתי.
״הוא אמר שנבוא״ הוא אמר.
״ישש! מינהו מדהים!״ צעקתי וקמתי מהמיטה להתארגן.
״אני מתחיל לשנוא את הקשר שנהיה ביניכם..״ היונגין נאנח וגיכחתי.
״אתה מדהים יותר , תודה אני אוהב אותך היונגין״ אמרתי כשנשקתי ללחיו ומיהרתי לחזור להתארגן.

לאחר שסיימנו להתארגן , יצאנו מהבית ונסענו לכיוון ביתו של מינהו.
היונגין הקיש את קוד הכניסה ונכנסנו אל הבית.
״פליקס! טוב לראות אותך! מה קרה? הבריכה של הוואנג לא מגניבה כמו שלי אה?״ מינהו אמר וגיכחתי.
״נכון! אצלך יש אורות! זה מגניב!״ אמרתי בהתלהבות ורצתי החוצה.

| נ.מ - היונגין |

כשראיתי את ההתלהבות של פליקס לא יכולתי שלא לחייך.
אם הוא כל כך שמח ומתלהב מהבריכה של מינהו.. מי אני שאגיד משהו?
פליקס רץ לבריכה בשניה שהגענו וגיכחתי.
כל כך חמוד..
״תתקין אורות בבריכה שלך , כנראה שזה מה שקונה את הילד שלך״ מינהו אמר וגיכחתי.
״עליי״ אמרתי.
״קדימה.. בוא החוצה״ מינהו אמר ואחז בכתפי ויצאנו לכיוונו של פליקס.
הוא כבר היה בתוך הבריכה , נהנה ומעסיק את עצמו מצוין.
מינהו ואני ישבנו בשולחן שליד הבריכה ודיברנו על המועדון.
היינו מרוכזים עד שפליקס צעק לי.
״היונגין! תראה אני עושה עמידת ידיים!״ הוא צעק ופניתי להביט בו.
הוא היה מחוץ לבריכה וקפץ אליה באחת.
חיכיתי לראות את עמידת הידיים המדוברת אך השניות חלפו.. ופליקס לא יצא.
נעמדתי בלחץ ואיתי מינהו. מחכה רק עוד שניה לראות שהוא יוצא.
אבל פאק.. הוא לא יוצא.
״פאק..״ מלמלתי וקפצתי לבריכה מבלי לחשוב פעמיים. עם בגדים ונעליים.
צללתי עד אליו ואחזתי בגופו הקטן , נאנקתי כשניסיתי לטפס עם שנינו עד למעלה וכשהוצאתי את ראשי מהמים מינהו חיכה לי.
הוא משך אותי אל מחוץ לבריכה מה שנתן לי גישה טובה יותר לאחוז בפליקס.
משכתי אותו החוצה ואחזתי בו בידיי.
״היי! פליקס!״ קראתי בלחץ וטפחתי על לחייו.
הוא לא הגיב.
״בייבי בבקשה , אני מתחנן..״ התחננתי כשדמעות ירדו מעיניי.
לעזאזל.. מעולם לא בכיתי ככה.
אך הוא שוב , לא הגיב.
״מינהו תתקשר לאמבולנס!!״ צעקתי.
״פליקס בייבי.. אלוהים , אתה חייב לחיות״ אמרתי והנחתי את ידיי על חזהו. מבצע החייאה בתקווה שהוא יקום.
אך זה לא עזר.
״פאק..״ מלמלתי והצמדתי את פיו לפי , אטמתי את אפו וניסיתי לגרום לו לחזור להכרה.
תוך שניות הוא פלט כמויות של מים החוצה והשתעל בחוזקה.
״ה.. היונגין״ הוא מלמל לפני שעיניו נעצמו שוב.
״לא.. היי , תשאר איתי.. הכל יהיה בסדר בייבי , האמבולנס כבר פה״ אמרתי בלחץ כשהאמבולנס הגיע.
הם העלו את פליקס לרכב ועליתי ביחד איתו , אוחז בידו ורק מתפלל שיחזור להכרה.
לעזאזל.. אני פאקינג לא מסוגל בלעדיו.
הילד הזה נכנס לי לראש וללב בצורה שלא ידעתי להסביר.
אבל מה שבטוח.. זה לא הזמן לקחת אותו ממני.. עדיין לא.

לאחר כמה דקות של נסיעה מורטת עצבים , הגענו לבית החולים.
פליקס הובהל אל תוך חדר ונעלם ממבטי.
ישבתי על הכיסא שבחוץ , מתפלל ומקווה שהכל יהיה בסדר , מנסה להאמין שזה לא הרגע שהוא עוזב אותי. אבל פאק.. זה חזק ממני.
ממני ומהדמעות שלי.
״היונגין! מה קורה??״ מינהו הגיע בריצה אל המסדרון.
״לא יודע.. אין לי מושג מינהו , אלוהים..״ נאנחתי ואחזתי בראשי.
מינהו התיישב לצידי וליטף את גבי.
״הוא יהיה בסדר.. הוא חזק היונגין״ הוא אמר.
״הוא חייב להיות מינהו.. אני לא יכול לחיות בלעדיו.. הוא לא יכול ללכת עכשיו״ אמרתי כשמבלי לשים לב הדמעות כיסו את עיניי.
״אתה.. אתה בוכה״ הוא אמר לפתע.
״אני מתכוון.. אתה לעולם לא בוכה , אתה אוהב אותו היונגין.. אני יודע. הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך״ הוא אמר ונאנחתי.

חיכינו כמה שעות , לפני שעה יצאה אלינו רופאה שאמרה שפליקס צריך לנוח קצת ועדיין לא ידוע מה מצבו.
היא אמרה ששעה לאחר מכן נוכל להכנס.
משמע - עכשיו.
״אני נכנס מינהו״ אמרתי והוא הנהן.
פתחתי את דלת החדר והתקרבתי למיטה , הסרתי את הוילון במטרה לראות את הילד היפה שלי אבל.. הוא לא היה שם.
התחרפנתי.
״איפה..״ מלמלתי לעצמי.
יצאתי בעצבים מהחדר ופגשתי במבטו המבולבל של מינהו.
״איפה הוא?! איפה הוא לעזאזל! אני מתחרפן מינהו אלוהים..״ צעקתי.
״היונגין..-״ מינהו התחיל.
״מינהו! אני חייב אחות! אני חייב מישהו שיגיד לי שהוא בחיים! תגיד לי שהוא חי!״ צעקתי.
״תסתובב״ מינהו אמר לפתע וסובבתי את גבי.
פליקס עמד מולי עם בגדיו הקודמים והרגשתי כאילו אבן ירדה לי מהלב.
״אוי אלוהים אדירים..״ נאנחתי ורצתי אליו כשחיבקתי אותו בחוזקה.
״לעזאזל.. הריח הזה..״ מלמלתי כשאחזתי בראשו בחוזקה והסנפתי את צווארו.
״אתה בסדר? נפצעת? מה אתה צריך?״ פניתי להביט בו וחפנתי את פניו בידיי. סרקתי את פניו בדאגה והוא חייך קלות.
״אותך.. אני צריך אותך״ הוא אמר והצמיד את שפתיי לשפתיו.
אחזתי בגופו ונישקתי אותו בחוזקה.. נותן לו את הנשיקה שהוא כל כך אוהב ורוצה.
דאגה כזאת לבן אדם מעולם לא הייתה לי. חשבתי שאני עומד למות.
״אין לך מושג כמה דאגתי.. לעזאזל , פעם אחרונה שאתה מנסה לעשות עמידת ידיים!״ צעקתי ברצינות והוא גיחך.
״סליחה.. לא חשבתי שזה יגמר ככה״ הוא אמר ונאנחתי.
״תודה לאל.. שזה נגמר ככה״ אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה.
״תסתכל עליי.. מה זה? בכית?״ הוא שאל וחפן את פניי בידיו.
״לא..״ אמרתי.
״הוא בכה כמו תינוקת״ מינהו התערב והבטתי בו בקשיחות ופליקס גיחך.
״דאגת לי? אני מצטער.. אני בסדר עכשיו״ הוא אמר וליטף את לחיי.
״איך יכולתי שלא לדאוג.. פחדתי שתמות לי״ אמרתי בכנות.
״לעולם לא״ הוא אמר ונשק לשפתיי בקצרה.

״אז..? עד כמה בכיין הוא היה?״ פליקס התקרב למינהו בגיחוך.
״שלא תדע.. הוא בכה כמו..״ מינהו סיפר בצחקוק והם התרחקו כשהלכו בהמשך המסדרון.