- YOU'RE MINE -

3

- פרק מספר 3 -
| נ.מ - היונגין |

״בוא איתי״ נאנחתי כשאחזתי בידו והובלתי את דרכנו אל המשרד שלי במועדון.
״מה.. מה זה?״ הוא שאל בבלבול.
״מצלמות אבטחה. פליקס. פליקס. מצלמות אבטחה. תכירו״ אמרתי.
״מצלמות? בשביל מה?״ הוא שאל בתמימות.
״אני אראה לך משהו עכשיו , תרגיש חופשי לבכות או כל שטות אחרת שתבחר״ אמרתי והוא הביט בי בבלבול והפעלתי את הסרטון.
בסרטון ביג בוי יוצא מהחדר לאחר שנכנסתי ומתקרב לבר , בחור אחד התחיל למזמז אותו והוא זרם איתו.. השניים יצאו מהמועדון.
הבטתי בפליקס שדמעות הצטברו בעיניו.
לעזאזל.. דמעות? איך מתמודדים עם זה..
״היי , אין צורך לבכות על זין שכזה״ אמרתי והוא הביט בי ומיהר לנקות את פניו.
״אני לא בוכה , תודה שהראתה לי , אני צריך ללכת״ הוא אמר ומיהר לדלת כשאחזתי בידו ומשכתי אותו קרוב אליי.
״נראה לך שאתה יכול לעבוד על מישהו כמוני? אתה שקרן גרוע , אמרו לך את זה פעם?״ אמרתי כשאחזתי בסנטרו.
״תן לי ללכת היונגין..״ הוא אמר והשפיל את מבטו כשניסה להשתחרר מאחיזתי.
״אני אתן לך ללכת , אחרי שנדבר״ אמרתי ומשכתי את ידו לשבת על הכיסא שבמשרדי.
התכופפתי אליו והבטתי בעיניו.
״על מה אתה בוכה?״ שאלתי.
״איזו מן שאלה זאת?״ הוא שאל באי סבלנות.
״שאלה של אדם שמישהו בוכה לו מול הפרצוף , פשוט תענה לי גם ככה אין לי מושג איך להתמודד עם זה״ אמרתי בכנות והוא נאנח.
״אני בוכה כי בגדו בי הרגע״ הוא אמר.
״אוקיי.. אבל מי בגד?״ שאלתי.
״לוּן , לוּן בגד״ הוא ענה כשהדמעות עדיין זולגות מפניו העדינות.
״יפה , וכמה זמן אתה ולוּן ביחד?״ שאלתי.
״לא זוכר , אנחנו בהתחלה״ הוא אמר והנהנתי.
״בדיוק פליקס , אתם בהתחלה. אתה לא יכול לסמוך על אדם כזה ולצפות שלא יקרו דברים כאלה. האם לוּן היה בזוגיות לפניך?״ שאלתי.
״כן״ הוא ענה.
״ואתה.. אתה לא היית עם אף אחד לפניו״ אמרתי והוא הביט בי בבלבול.
״איך אתה יודע?״ הוא שאל.
״פליקס מותק , אני יודע די הרבה כשמדובר בך אפילו מבלי להכיר אותך.״ אמרתי ואחזתי בסנטרו כשהוא הסמיק מעט.
״אתה בטוח שאנחנו לא מכירים?״ הוא שאל וגיכחתי.
״נראה לך שהיית שוכח אדם כמוני אם היינו מכירים?״ שאלתי.
״אתה צודק..״ הוא אמר בחצי חיוך.
חיוך קטן מתוך כל הדמעות.
״אז.. כמו שאמרתי , אתה נראה אחד כזה״ אמרתי.
״אחד כזה? שמה?״ הוא שאל.
״אחד כזה שלא היה בזוגיות , זאת אחת מהסיבות שאתה בוכה עכשיו.. חבל שזאת הייתה ההתרשמות שלך מזוגיות ראשונה ילד״ אמרתי כשטפחתי על ראשו והתרוממתי על רגליי.
״לך יש זוגיות?״ הוא קם ממקומו ושאל לפתע.
״לי? אתה חושב שאני אדם של זוגיות?״ שאלתי והוא הנהן במעט.. אכזבה?
״לא.. אתה כנראה לא״ הוא אמר והתיישב במקומו בחזרה.
״למה? אם הייתי אדם של זוגיות היית יוצא איתי?״ שאלתי בהתגרות והתקרבתי לכסאו.
״אה.. אני..״ הוא גמגם כשהביט בי וגיכחתי קלות.
״בקיצור.. אל תבכה עליו , אנשים כמוהו לא שווים דמעות טהורות כמו שלך. תפרד ממנו ותתעסק במה שחשוב באמת״ אמרתי והוא הביט בי בבלבול.
״מה שחשוב באמת?״ הוא שאל.
״הייתי בטוח שכבר הבאתי לך את המספר שלי.. פספסתי?״ שאלתי והוא חייך קלות.
״קדימה.. קום מפה , אתה מציף לי את המשרד עם הדמעות שלך״ אמרתי והוא התרומם על רגליו בגיחוך.
״אה היונגין?״ הוא קרא בשמי לפני שנעמד בדלת.
״כן פליקס״ החזרתי.
״אתה יכול אולי.. להזמין לי מונית? אני מתכוון.. הגעתי עם לוּן ונראה שהוא עזב בלעדיי.. אז תהיתי אם-״ הוא התחיל.
״לעזאזל.. אתה תמיד מדבר כל כך הרבה? בוא נזוז״ אמרתי וחפנתי את ידו כשיצאנו מהמשרד.
״רגע.. זה בסדר אני יכול למצוא מונית גם לבד״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי.
הוא כל כך עקשן ותמים אלוהים..
יצאנו מהמועדון והתקדמתי לכיוון הרכב שלי.
״קדימה.. אתה נכנס או שאני צריך לדחוף אותך פנימה?״ שאלתי.
״אתה.. אתה לא צריך לקחת אותי היונגין , אנחנו אפילו לא מכירים.. אני יכול לחזור לבד זה בסדר״ הוא אמר בעקשנות.
״לעזאזל.. לא ביקשתי שתגיב ביקשתי שתכנס לרכב המזוין״ אמרתי בקשיחות.
״זה בסדר , אני אחזור בעצמי תודה״ הוא אמר כשנבהל ממני והחל ללכת בשביל.
אייש.. זאת עקשנות מסוג שמעולם לא ראיתי.
״כנס לרכב , לא התכוונתי להשמע ככה״ אמרתי בטון לא אופייני לי כשרדפתי אחריו.
״היונגין זה לא זה , אנחנו לא מכירים.. אני לא יכול להכנס איתך לרכב כשאני לא מכיר אותך , אני לא-״ הוא התחיל.
״אני לא אעשה כלום לעזאזל , אני לא עומד לחטוף אותך או משהו.. פשוט כנס״ נאנחתי.
״אני לא יודע..״ הוא אמר בחשש והביט בי.
״פאק איט סבבה? גם כשאני נחמד זה לא טוב? קדימה , תפתח את הטלפון שלך ותתקשר לבן זוג שלך שיקח אותך״ אמרתי בכעס.
״חשבתי שבן זוג שמשאיר אותי עם גבר זר תמורת שוחד הוא לא בן זוג״ הוא ציטט אותי ונאנחתי.
״אז מה אתה פאקינג רוצה ממני פליקס? אני מציע לקחת אותך הביתה ואתה עדיין מפחד כמו ילדה קטנה , אתה לא פאקינג חייב אתה יודע״ אמרתי.
״תעלה איתי על האוטובוס״ הוא אמר והבטתי בו בבלבול.
״סליחה?״ שאלתי. שמעתי לא טוב?
״תעלה איתי על האוטובוס , ככה אהיה במקום עם עוד אנשים ואתה תוכל לקחת אותי הביתה״ הוא אמר וגיכחתי.
״אתה ברצינות חושב שאני אעלה על אוטובוס כשיש לי רכב?״ שאלתי והוא משך את כתפיו.
״איך שתרצה.. אני עף מפה״ הוא אמר והתחיל ללכת.
אייש.. אלוהים אדירים , מה ילד שאני בקושי מכיר גורם לי לעשות.
״לעזאזל.. חכה לי , אתה מהיר מידי״ אמרתי וצמצמתי אותו.
״אתה עומד להיות פעם ראשונה על אוטובוס בזכותי?״ הוא שאל בגיחוך.
״פעם ראשונה על אוטובוס בגללך״ אמרתי והוא גיחך כשעלינו לאוטובוס.
לעזאזל.. החיוך שלו יפה בטירוף.
״אלוהים אדירים.. זה עושה לי בחילה״ אמרתי ופליקס צחקק.
״בחילה? זה בסך הכל אוטובוס לא מתקן בלונה פארק״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי.
״סתום ורד בבית , אלוהים יודע איך אני חוזר במתקן הארור הזה בחזרה למועדון..״ אמרתי והוא צחקק בקול.
הבטתי בו וחייכתי לעצמי.

הילד הזה יהיה שלי..
אין לו פאקינג ברירה אחרת.