כל הקלפים על השולחן - פרק 7

16 1 0
                                    

אני מתעוררת ופוקחת את העיניים. דניאל שוכב ממולי שקוע בשינה עמוקה. אני לוקחת נשימה עמוקה לעכל את הרגע הזה. 
אני מסתכלת על השעון, השעה שמונה עשרים ושתיים. אני לא רגילה לישון עד השעה הזו ואני מרגישה שהייתה לי שינה ממש טובה כי אני לא מרגישה את העייפות שבדרך כלל מופיעה לי בבוקר. 
אני מחזירה את מבטי לדניאל ומסתכלת עליו בעיניים בוחנות. הוא כל כך יפה. הפוני שלו נופל על הגבה ונותן לו מראה נערי ושובב. אני גאה בעצמי שהזמנתי אותו לישון איתי. די חששתי אבל החלטתי שאני עושה צעד. הוא נותן לי להרגיש בטוחה איתו. הוא קשוב לי והוא לא ילחץ עלי לעשות משהו שאני לא רוצה.
אני נזכרת איך אתמול בערב אחרי שיצא מהמקלחת, הוא נצמד אלי מאחור והסניף אותי. התחושה היתה ממש נעימה אבל גם מאוד אינטימית ומלחיצה. והוא הרגיש את זה, הרגיש אותי, את הגוף שלי מגיב בהתכווצות והוא ישר הרפה.

אני יוצאת בשקט מהמיטה כדי לא להעיר אותו וסוגרת אחרי את החדר. מסכן, כבר כמה שבועות שלא ישן כמו שצריך. אני לא מעוניינת להפריע לו.
אני פוגשת את קרן במרפסת ומתיישבת לידה בכורסה הפנויה. אני פתאום קולטת שלא עידכנתי את קרן שיש לנו גבר בבית.
"אז דניאל" היא אומרת ומושכת את המילה.
אני מסכלת עליה בפליאה "איך את יודעת" אני שואלת
"נפגשנו אתמול בלילה" היא עוצרת
"היה לך סיוט קטן, אז נכנסתי וראיתי אותו. נרגעת אחרי דקה" היא מנסה להרגיע אותי. ואני נותנת בה מבט מופתע
"זה כנראה הטריד אותו כי הוא לא הצליח לישון ונפגשנו במטבח והוא שאל אותי שאלות"
אני מרגישה נבוכה. לא יודעת איפה לקבור את עצמי. לא חשבתי על זה אתמול כשהצעתי לו לישון. ועכשיו הוא נחשף לחלקים הלא נעימים בחיי.
"תראי, עדי" קרן מזהה את הפאניקה שלי ומסבה את תשומת ליבי אליה
"הוא נראה בחור נחמד. הוא היה מוטרד. יותר נכון מודאג לגבייך. אבל אני חושבת שהוא מבין"
"אבל את צריכה לדבר איתו" היא מציגה את זה בצורה עניינית ואני באה להגיב והיא לא נותנת לי. 
"תירגעי עדי, זה לא אומר שאת צריכה עכשיו לשפוך בפניו את כל סיפורי האלף לילה ולילה שלך. אבל הוא צריך לדעת למה הוא נכנס והוא צריך לבחור אם הוא מספיק רוצה אותך עם כל החבילה או לא"
אני סוגרת את פי ומהנהנת.
קרן משנה נושא ומספרת לי שפגשה מישהי מעניינת בבר וגם היא בעניין של בנות. 
"היא יפה ושנונה ויש לה חוש הומור ציני קורע" קרן מספרת ומתרפקת "קבענו להיפגש היום בצהרים ללאנצ'"
"אני כל כך שמחה בשבילך קרן. אני ממש מקווה שתכירי מישהי שתדע להעריך אותך על מי שאת" אני נרגשת בשביל קרן וממש מקווה שתמצא זוגיות כמו שהיא צריכה.

אנחנו שומעות מישהו במקלחת מצחצח שיניים וקרן ישר מביטה עלי ומחייכת חיוך רחב "הבחור שלך התעורר". הפנים שלי מסמיקות ואני מחייכת בהתרגשות המילים שלה "הבחור שלך" עושות לי זרמים בלב.
דניאל מצטרף אלינו "בוקר טוב בנות" הוא אומר באלגנטיות ומכופף את ראשו אלי, מסיט את הסנטר שלי אליו עם היד ומצמיד לי נשיקה לשפתיים. אני מיד נמסה ומרגישה איך האודם מתפשט על לחיי.
יש לנו רק שתי כורסאות במרפסת אז אני קמה ומציעה לו לשבת במקומי ומתכוונת ללכת להביא לי כיסא מהמטבח.
הוא מושך אותי אליו ומושיב אותי על הרגליים שלו "אין צורך בעוד כיסא, בשביל זה אני כאן" הוא מעניק לי את החיוך הכובש שלו ומשלב את ידיו מסביב למותניי. 
הקרבה בייננו מחממת את ליבי, הוא עושה זאת בעדינות וברכות. היד שלו מלטפת ברכות את גבי.
"אז איך ישנת? הצלחת להשלים קצת שעות שינה" אני מתעניינת ורואה באותו רגע את קרן קמה ממקומה וממלמלת משהו שיש לה סידורים ושהיא חייבת לנטוש אותנו.
כן. בטח. סידורים. אני מגלגלת לה עיניים. היא דוחפת אותי לקפוץ מהצוק. אני מתלבטת אם להמשיך לשבת על דניאל או לעבור למקום בו ישבה קרן.
אני נשארת על דניאל. המגע שלו על הגב שלי נעים ומרגיע.

להתחיל מחדשWhere stories live. Discover now