הכובשים

הקדמה

הכובשים הקדמה:

לא יכולתי עד לשמוע את כל הצרחות, היריות, הבכי,  הצעקות לעזרה.

עזרה שלא תבוא.

כמה זמן עד אני יכולה לשבת מכורבלת במחבוא שלי? ולא לצאת ולנסות לעזור לחברות שלי?

כל שניה שאני יושבת פה עד חברה מתה.

מה הטעם?

אני יחיה וכולם ימותו?

זה לא הוגן. זה לא הוגן שאני הצלחתי למצוא מחבוא שלא ימצאו אותי,

והם לא.

ומה עם המשפחה שלי?

איפה הם? בבית? בעבודה?

אולי הם מתים?

לא.

אסור להם,  אבא לא יתן להם להרוג אף אחד מהמשפחה או לקחת מישהו בשבי.

הוא ילחם ואיתו גם תומאס.

כן תומאס אחי הגדול ואבא ישמרו על המשפחה.

אבל פרט חשוב קטע לי את חוט המחשבה.

אני לא שומעת עד צרחות,לא יריות,לא בכי, כלום.

פשוט דממת אימים.

הם הרגו את כולם.

ואז הדבר שהכי פחדתי מימנו קרה.

"אתה חושב שמישהו מיתחבא מאחורי הארון הזה?"

"אולי,  אתה יכול לבדוק אבל מהר.  אנחנו נחכה לך ליד עגלות השבויים."

"סגור"

זהו חשבתי שאני מוגנת אבל טעיתי.

הם מצאו אותי זה הסוף שלי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מקווה שאהבתם :)

אם אהבתם תשימו כוכב טוב? זה ממש יעזור לי.

מוזמנים לכתוב לי בתגובות מתי לעלות את הפרק הראשון :)