הכובשים

פרק אחת עשרה

"הוא יהיה בסדר?" שאלתי בדאגה את הרופא הצעיר.
"אני חושב שכן. אולי רק זעזוע מוח קל." אמר אחרי שגמר לצפות במה שקרה בחדר כושר.
מזל שיש במקום הזה מצלמות בכל חור...
"תקרא לי אם מצאת משהו חדש" אמר המאמן ד' לרופא הצעיר. "בואו" אמר לנו והלך לכיוון הדלת. הלכנו אחריו.
*************
"תשבו כאן." המאמן ד' אמר והצביע בידו על ארבע כיסאות שהיו מול השולחן במשרד שלו.
"נצפה קודם כל במה שקרה," אמר לנו המאמן ד' בחומרה. "ואחר כך נחליט על עונש."
המאמן ד' לחץ על כפתור כלשהו ועל הקיר הלבן מולנו הוקרנו את אירועי הבוקר בחדר כושר.
זה התחיל ממני שבאתי למתח, וזאק התחיל ללעוג למקס. (זאק לא הסתכל על מה שהוקרן. הוא השפיל את מבטו לרצפה בבושה) בזמן שזאק לעג למקס, מקס היה במקרה מאחוריו ושמע הכל. מקס התעצבן וזאק התגרה בו. ואז מקס נתן לו הגרוף חזק בפרצוף.
אז המכות התחילו – זה היה אכזרי. שמקס עדף ממנו את זאק: קאי ורוקי הצטרפו למריבה. ברגע הזה קאל הלך לקרוא לעזרה. (מה שאני לא ראיתי במציאות.)
קאי ורוקי הרביצו מכות רצח למקס עד שהמאמן ד' עצר אותם. וכאן נגמר הסרטון.
"אז כמו שראיתם עכשיו, מקס התחיל את המריבה. ואם זאק לא היה מחזיר למקס, אז רק מקס היה נענש. אבל זאק החליט להחזיר לו; וזה היה יכול להגמר שם. מקס וזאק יקבלו עונש. וכאן קאי ורוקי נכנסים לתמונה. למה בכלל הצטרפתם לריב הזה? אתם לא הייתם קשורים." הסביר לנו המאמן ד', וחיכה לתשובה של קאי ורוקי.
קאי התחיל, "הסיבה היא שזאק התעצבן על מקס. אני הרגשתי כמוהו, אז מסיבה מסוימת היה לי את הרשות להצטרף אל המריבה, כי זה לא קשור רק לזאק. גם אליי."
הדהימה אותי הכנות שלו. הוא לא המציא שום תירוץ, רק את האמת.
"ורוקי? מה עבר לך בראש באותה השנייה?"
"לא כל-כך חשבתי. פשוט ממש כעסתי מאותה הסיבה כמו זאק וקאי." אמר רוקי בכנות.
"אפשר להבין מאיזה סיבה כולם פה שונאים את מקס?!" התפרצתי לשיחה.
סוף סוף אני עומדת לגלות.
"זה לא קשור עכשיו. או שאת כאן בשקט או שאת חוזרת לשיעור שלך." תקף אותי בלי סיבה המאמן ד'.
ידי רעדו מכעס. איך זה לא קשור? זאת הסיבה למריבה! זה הכי קשור. אין מצב שאני יישאר כאן מבלי לדעת למה שונאים את מקס.
קמתי מהכיסא בכעס, ויצאתי מהחדר. בלי שום כוונה לחזור לשיעור הבא.
הלכתי לכיוון המרפאה. שגל הכעס עבר, התחלתי לחוש פחד. אולי הוא יעיף אותי מפה בגלל ההתחצפות שלי? או יותר גרוע, יסגיר אותי 'לציידי המוות'? אין מצב, הוא לא יעשה את זה.
ניסיתי להרגיע את עצמי, וכבר הגעתי למרפאה. שנכנסתי הרופא הצעיר לא היה מופתע.
"את לא סומכת עליי?" הוא שאל בחיוך.
"אממ כן..." אמרתי בלי לחשוב. "רגע מה? לא!" תיקנתי את עצמי מהר.
הרופא צחק. והושיב אותי במיטה ליד מקס, "תרגישי חופשי להסביר, אני רק מביא רגע כיסא."
כשחזר עם כיסא הוא הניח אותו מולי והתיישב. חיכה שאני יתחיל לדבר. ולא יודעת למה הרגשתי בטוחה לספר לו את החששות שלי והשאלות. שגמרתי להסביר לו שכולם שונאים את מקס וזה מחרפן אותי שאני לא יודעת למה. סיפרתי לו גם שיצאתי בכעס וחוצפה מהמשרד של המאמן ד'.
הוא הקשיב לי בצומת לב, ורק עכשיו נזכרתי שלא שאלתי או איך קוראים לו...
"איך קוראים לך? סליחה שלא שאלתי לפניי." הרופא שוב צחק, צחוקו היה קליל ונינוח. הוא הזכיר לי את הבית...
"ג'יימס, קוראים לי ג'יימס."
"אתה יודע למה כולם שונאים את מקס?" שאלתי את ג'יימס, מתפללת בלבי שהוא יענה לי.
"למה שונאים את מקס?" אמר והסתכל על מקס ששכב על המיטה מחוסר הכרה. או ישן.
"אני יודע. כולם פה יודעים, אבל אני חושב שמקס צריך להסביר לך. זה יהיה הכי הוגן וטוב." המשיך את דבריו ג'יימס. אבל הוא לא סיפר לי. אוף!
"אוי נו. על תכעסי עכשיו." אמר שראה את מבטי.
"אז תגיד לי לפחות רמז! או משהו, רק תגיד!" התחננתי.
"טוב בסדר, אם את מתעקשת... זה קנאה. הם מקנאים במקס."

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הייי מקווה שאהבתםםם

אם כן שימו כוכב :)

אשמח אם תגיבו מה אתה חושבים ומה לשפר...