"אז, איך אנחנו אמורים להגיע לבית ספר הזה?" שאלתי את מקס שהתעסק במכשיר מרובע עם כפתורים.
"אני עכשיו דואג לזה" הוא ענה
"איך?" התשובה היחידה שקיבלתי היה כמה מלמולים לא מובנים.
עצרנו בספסל ליד הכביש, אני משועממת ומקס רוטן על 'זיכרון גרוע' לא שאני יודעת על מה הוא מדבר...
"תגיד, מה אתה עושה אם הדבר הזה?" שאלתי בסקרנות.
מקס נאנח אבל הסביר לי. "ל 'דבר הזה' קוראים ניו-קשר זה כמו מכשיר קשר רק משוכלל."
הוא נתן לי לראות איך זה נראה מקרוב.
זה היה רבוע שטוח מברזל עם עשרה כפתורים, על כל כפתור היה כתוב מספר מ1-10.
אחרי שבחנתי את המכשיר המוזר שהוא קורה לו ניו-קשר מקס המשיך לדבר.
"אם את שואלת במה זה יותר משכלל, אז הי נה התשובה; הניו- קשר יכול לעשות המון דברים. כמו להתקשר רק למי שיש ניו-קשר, להזמין מונית של הבית ספר שלנו, להזעיק עזרה במקרי חרום, ועוד דברים. איך זה עובד? פשוט מאוד, לכל אחד מהדברים שהניו - קשר משמש יש מספר או סיסמה." מקס סיים את דבריו בקריאת שמחה. הרמתי מבט קדימה וראיתי ג'יפ שחור עם כיתוב בצבע ירוק.
מקס ישר רץ קדימה לג'יפ והתיישב במושב הקידמי ליד הנהג, אז אני התיישבתי מאחורה.
הג'יפ היה נראה מבפנים בסדר גמור, רק ריח מסריח של בנים, מושבים בצבע אפור נוחים להפליא. לא היה שום לכלוך של אוכל רק קצת חול ואבק. מה שממש אני לא רגילה לראות, המכוניות שלנו תמיד מלאות באוכל וחטיפים.
"לוולדר?" שעל הנהג את מקס. היה משהו מוזר בטון הדיבור שלו, כאילו הוא ממש מכיר את מקס.
"כן, תודה מייק" מקס לא היה מרוכז במה שקורה מסביב, הוא שוב פעם לחץ על כפתרים בניו-קשר.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו. במקום לענות לי הוא דיבר אל המכשיר. "המאמן ד', אני עכשיו בדרך לוולדר עם לידר." להפתעתי קול גברי בקע מהמכשיר.
"יופי, כל הכבוד מקס נתראה עד מעט." מקס לחץ על כפתור כלשהו וניתק את השיחה.
המשך הנסיעה הייתה סבבה. הייתי כל כך מותשת מהיום הארוך הזה, שהנחתי ראש על החלון ועצמתי עיניים. מקס ומייק פטפטו כל הנסיעה על זה שהנבואה מתגשמת וכמה מקס בר מזל.
בשלב מסוים נרדמתי. התעוררתי שמשהו ניער אותי ואמר לי שהגענו. פתחתי את עניי, שפשפתי אותם וירדתי מהאוטו. השמש עדיין לא שקע לגמרי, הרמי מבאת לשקעה שהייתה יפה להפליא. כל כך הרבה צבעים מעורבבים ביחד, כתום, אדום, צהוב, ורוד, זה הייתה השקיע הכי יפה שראיתי בחיים שלי. כמובן העובדה שההינו במדבר רק עשה את הנוף עד יותר יפה.
המקום היה יפיפה, דיונות של חול מדברי היה הדבר היחיד שראיתי עד האופק.
"ברוכה הבאה לוולדר" אמר מקס בגאווה והצביע בידו על מיבנה עצום על הדיונות.
מבחוץ המבנה היה נראה מכוער ומשעמם. סתם מתכות שיוצרות מקום גדול עם כמה קומות. (לפי איך שהבית ספר ללחימה הזה נראה מבחוץ ממש פחדתי לראות איך הוא נראה מבפנים.) הגברתי את קצב ההליכה שלי כדי להדביק את מקס. מייק (הנהג) חנה את הג'יפ ליד עד כמה ג'יפים.
המקום היה שומם לגמרי חוץ מוולדר וכמה עציי שיטה. (החלטתי לקרוא למקום כמו שמקס קורה לו כי נמאס לי לקרוא לו 'המבנה' או 'בית ספר ללחימה')
דלת הכניסה הייתה גדולה ועשויה ממתכת. מקס הצמיד את האגודל שלו ללוח מתכת קטן שהיה על הדלת. ברגע שהאצבע שלו נגעה בחיישן הדלת נפתחה בקול נקישה.
התחלנו ללכת במסדרונות הלבנים המשעממים. בדרך חלפנו על כל כך הרבה דלתות, חיישנים, ומצלמות. עד שעצרנו מול אחת הדלתות, מקס שוב הצמיד את ידו לחיישן והדלת נפתחה. קולות צעקות וצחוק הגיעו לאוזני; חייכתי למראה הילדים הרצים והמשחקים, לנערים שישבו על הספות, חלק מדברים חלק מנסים לקרוא ספר, דבר שנראה לא הגיוני עם כל הרעש הזה. אבל שכולם ראו אותי שררה דממה. כל המבטאים היו מופנים אליי.
ופתאום שמתי לב לזה שאני לא רואה פה אפילו בת אחת. הדבר הטריד אותי מאוד.
אולי זאת הסיבה שהם מסתכלים עליי מוזר כל כך? בגלל שהם לא רואו בת בחיים שלהם?
מקס אמר לי שכול מי שפה המאמן ד' הזה מצא אותו או לקח אותו מבית יתומים.
אבל זה לא מסביר את זה שאין פה אפילו בת אחת. למה הוא לקח רק בנים?
ואז נזכרתי בנבואה שמקס סיפר לי עליה. 'נצר לידר שינהיג קבוצה של נערים, שרק בהנהגת לידר יוכלו לנצח את 'צידי המוות'. וביחד הם ישנו הכול.'
קבוצה של נערים. הנבואה אמרה נערים לא נערות. אז המאמן ד' לקח רק בנים בתקווה שהם יהיו הנערים מהנבואה. כעס לא מוסבר בער בי. המאמן ד' השוביניסט הזה! יכול להיות שהנבואה לא התכוונה רק לבנים! זה יכול להיות גם בנות!
אבל לחשושים של ילדים החזירו אותי להווה.
"זאת באמת לידר?"
"היא בת, היא לא יכולה להיות לידר יש כאן בטח טעות."
"הנבואה באמת מתגשמת?"
"זאת לידר? ציפיתי ליותר"
"כן, היא ממש מאכזבת"
"איתה אנחנו אמורים לנצח? זאת בדיחה"
"כולם לחזור לחדרים שלהם עכשיו! אני לא רוצה לראות משהוא מחוץ למיטה!" צעק על הילדים גבר גדול גוף עם ראש חצי קירח. שמעתי כמה רטינות אבל אחרי שתי דקות המקום היה רק. רק אני מקס והאיש שאני חושבת שזה המאמן ד' היינו שם.
"מצטער על קבלת הפנים הזאת, האם תועילי לבוא איתי למשרד שלי מיס לידר?" הייתי קצת מופתעת מזה שהוא קרה לי 'מיס'. "טוב בסדר" עניתי והלכתי אחריו בתקווה שהגישה שלו שונה מהגישה של הילדים.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מקווה שאהבתם, אם כן שימו כוכב ותעקבו :)
YOU ARE READING
הכובשים
Fiksi Ilmiahריילה לידר היא ילדה רגילה בת 12. עד היום שבו הכל משתנה. חצי מבית הספר שלה מת. וריילה מגלה שיש נבואה על משפחתה, ושיכול להיות שהיא מדברת עלייה! מהר מאוד ריילה מוצאת את עצמה הולכת אחרי נער בסביבות גילה לבית ספר ללחימה בשם וולדר. שם מקבלים אותה לא כל כ...
