שמתי שיר ברקע שאני אישית מאוד אוהבת
למרות התרגום הכואב שלו, אבל עדיין
מזדהה איתו.
אז קריאה נעימה❤
❧ ❦
קים:
הנה אני יושבת במסעדה עם החברים
הכי טובים שלי, קווין וסמנתה.
חוגגים לי את יום הולדתי ה-14.
אני שמחה שאני יושבת וחוגגת עם האנשים
האלה את היום ההולדת שלי, אחרי הכל
הם אלה שתמיד היו איתי ברגעים הכי קשים
של הבכי, של הקללות והמכות מהילדים בבית ספר, בזמן שעשו עלי חרם, בזמן שחשבתי לא פעם להתאבד ופשוט לקחת לעצמי את החיים
כי היה לי קשה.
אבל, הם תמיד היום לצידי, מאז ומתמיד.
אני יודעת שאלה האנשים שאני יכולה לסמוך
עליהם בעיניים עצומות, שאני יכולה לתלות
את חיי בידיהם והם תמיד יתפסו אותי.
אבל כמו שהם כאן בשבילי, אני כאן בשבילם.
"מזל טוב, קימי" אמרה לי סמנתה בחיוך
רחב ועם הגומות האלה שלה.
"מזל טוב, קים" אמר קווין גם כן.
"תודה רבה. אני אוהבת אתכם כל כך"
אמרתי בחיוך רחב
"גם אנחנו אוהבים אותך"
החזירה לי סמנתה בחיוך, בשם שניהם.
בזמן הזה הגיעו המלצרים עם עוגה קטנה בצלחת
וזיקוק עליו והם שרו לי 'יום הולדת' ביחד
עם סמנתה וקווין.
חזרתי הביתה לאחר שישבנו במסעדה
ונכנסתי לבית, התקדמתי לכיוון הסלון.
פשוט ברגע שנכנסתי לשם וראיתי את מה
שהולך שם, דם, דם בכל מקום דם.
ובן רגע איבדתי את זה, הלכתי לאיבוד.
ירדו לי דמעות כמו נהר סוען וצרחתי, צרחתי
כל כך חזק שלא נשארה לי טיפה אחת של קול.
בעקבות הצעקה שלי כולם שמעו.
ושמעתי את סירנות הניידות.
יצאתי החוצה בדיוק ששוטר התקדם
לכיוון הבית.
"מה קרה" הוא מיד שאל
לא הצלחתי לענות. גימגמתי.
אך לבסוף הצלחתי להגיד משהו.
"הם... הם מתים"
וענן שחור כיסה את עיני ושקעתי בחשיכה.
התעוררתי מבוהלת על מטתי, זיעה קרה
עיטרה את פניי.
מיד בדקתי את הסביבה שלי, בדקתי שאני
בביתי בניו-יורק ולא בשיקגו.
נרגעתי לגלות שאני במקום שלי, במיטה שלי.
רחוקה מהמקום בו גדלתי, מהמקום בו
החיים שלי תמיד היו.
אך מאז המקרה שאירע בביתי בשיקגו
לפני 8 שנים בערך.
מאז שזה קרה לא הייתי מסוגלת לחזור לבית שלי
שם הרגשתי בטוחה, רגוע ונינוחה.
לא חזרתי להיות אותה קים.
הרמתי את הטלפון מהשידה שעל יד המיטה
השעון הורה על השעה 04:20 בבוקר, אז
החלטתי לקום לחדר המקלחת כדי
לשטוף פנים, לצחצח שיניים וללבוש בגדי ספורט
וללכת למכון.
לבשתי חליפת ספורט שחורה ויצאתי למכון.
העדפתי ללכת ברגל כדי להתחמם לפני אימון.
הגעתי למכון אחרי הליכה של 20 ד' פחות או יותר.
עליתי על ההליכון כדי להתחמם עוד, לאחר מכן עשיתי הרחקת כתף בעמידה עם משקולות
עשיתי 3 סטים ו12-15 חזרות.
לאחר מכן עברתי למתח, אופניי ספורט ועוד.
וככה התאמנתי כמעט שלוש שעות.
כשסיימתי התחלתי ללכת לכיוון הבית בחזרה.
YOU ARE READING
{1} Scars ❦ צלקות
Literatura Kobiecaקים ג'ונסון אני כבר לא אותה בחורה צעירה ותמימה, לפחות לא מאותו לילה ביום הולדתי ה14 כשחזרתי הביתה נחרדתי לגלות ממה שראיתי שם, הותיר אותי בלי מילים. אנטוניו ולנטינו כשהוא עצבני הופך למכונת הרג, אבל לא ידע שהרצח שקיים שהיה בן 22 ישפיע על חייו שוב בגי...
