התקדמתי לכיוון האוטו והתחלתי בנסיעה, לאחר חמש דקות מכוניות שחורות החלו לנסוע מהר בכביש כאילו זה מרדף ולאחר מכן נשמעו יריות, צרור יריות נשמע שלא פסק, וגם היריות התחילו מסביב לאוטו שלי אבל יורים על מישהו אחר.
ניסיתי לעצור בצד אבל נכלאתי מסביב למכוניות, לפתע השמשה הקדמית של האוטו התנפצה ופלטתי צעקת בהלה ואיבדתי שליטה בהגה, ועוד יריה נשמעה ופגעה בשמשה האחורית, ניסיתי להחזיר את השליטה על ההגה אבל ללא הצלחה, והתחלתי לנסוע בזיגזגים בזמן שיש יריות בחוץ, פתאום נתקעתי באוטו שהיה לפני, ועוד מכונית נתקעה מאחורי וקיבלתי מכה חזקה בהגה מההדף, נישמעה עוד יריה, אבל הפעם הרגשתי אותה בכתף השמאלית שלי, וצרחתי בכאב.
נתקעה בי עוד מכונית מצד שמאל והתהפכתי עם האוטו, דם החל לזלוג על פני, כתפי כאבה.
שמעתי את קולות הסירנות.
לאט לאט הרגשתי עירפול חושים, עפפי נעשו כבדים, ונלחמתי שלא לעצום עיניים אבל לא יכולתי יותר.
לאט לאט עצמתי את עיני, וענן שחור כיסה את עיני.
❧ ❦
אנטוניו
הגעתי למקום שבו אבי אמר שנלך בכדי להפגש
עם המעצבת. דפקתי על הדלת קלות, והיא פתחה אותה. לא ציפיתי שזאת תהיה היא. מהמועדון.
עכשיו אני רואה את עיניה בברור. הן כחולות, צלולות.
צבען מהפנט.
אך לא נתתי לה המון מקום, כולן נופלות לרגלי.
ראיתי שהיא הייתה שקועה במחשבות.
סרקה את גופי כמו אתמול. שרטטה את פני בעיניה.
"אהמ" אבי כחכח בגרונו והוציא אותה מבהיה בי.
"גברת ג'ונסון, זה בני אנטוניו" הוא הציג אותי בפניה.
"נעים מאוד, אני קים" הציגה עצמה בפניי ושלחה יד ללחיצה, אך התעלמתי ורק הנהנתי.
לאחר שסיימנו את העניין בעיצוב הביגוד, נפרדו להתראות ממנה והלכנו.
התפצלנו כך שאבי חזר לבדו, ופאולו וברונו נסעו לכיוון המועדון ואני הביתה.
בדרך הביתה קיבלתי שיחת טלפון מברונו, אחי הקטן ומי שעומד להיות הקונסיליירי שלי.
"כן, ברונו" עניתי
"אנטוניו, יורים עלינו"
"אתה יודע מי יורה עליכם?"
"אלה כנראה הרוסים והצרפתים"
"פאק" סיננתי מבין שפתיי והכיתי בהגה בחוזקה.
נמאס לי מהמזדיינים האלה.
"איפה אתם?"
"בכביש הראשי"
"אני בדרך"
נסעתי לכיוון הכביש הראשי.
כשאני מגיע אני רואה שהריות כבר פסקו וניידות משטרה מתחילות להגיע ואני מיד מסתלק.
אני נוסע לכיוון המועדון כדי לפגוש את ברונו ופאולו.
כשהגעתי השומר בכניסה הנהנן כאות כבוד ומסרתי לו את המפתחות לרכב.
נכנסתי וריח הזיעה והאלכוהול כבר הורגשו באוויר.
פילסתי את דרכי דרך הבר האחורי ועליתי למעלה למשרד. ברונו ופאולו חיכו לי שם.
"מתי הם הספיקו לעקוב אחרינו?" שאל פאולו
הלכתי לכיוון הבר בקצה החדר כדי לקחת כוסית וויסקי ועניתי לשאלתו, "הם כנראה ארבו לכם ביציאה"
אמרתי את המובן מאליו. והמשכתי, "הם ירו בכם בגלל המבצע האחרון" אמרתי וברונו הנהן בהסכמה.
"ידוע לנו על פצועים והרוגים?" שאלתי
"אני אמור לקבל מידע מקרוב במשטרה" אמר ברונו והנהנתי.
המשכנו לדבר ולדון בעניין הרוסים והצרפתים.
"מה אנחנו עושים כרגע נגדם?" שאל פאולו
"כרגע נשמור על פרופיל נמוך. זה לא נכון לפעול כרגע" עניתי
"אבל תכף תבוא המכה הקשה" אמרתי ועלה על פני חיוך זדוני.
"מה אתה מתכנן, קאפו" שאל ברונו
"לחטוף את הבת היקרה של ראש המאפיה הרוסית"
"אבל אנחנו לא חוטפים נשים" אמר ברונו.
ובדרך כלל הוא לא מתווכח עם מה שאני אומר, זאת בגידה אם יעשה זאת אבל הוא ראה שמשהו לא כשורה.
"אנחנו לא הולכים להתעלל בה או לאנוס אותה,"
אמרתי ומיד המשכתי "אבל אנחנו נגרום לה לסבול"
הם הנהנו בהבנה. המשכנו עוד לעבוד.
נשמע תקתוק קל בדלת ומתאו נכנס ובידו מעטפה חומה. "קאפו, הביאו את זה בדרך שליח." אמר
הנהנתי "תודה מתאו" הושיט את המעטפה לידי ויצא.
פתחתי אותה, רפרפתי על הכתוב.
"מה זה" שאל פאולו
"אלה הנפגעים בקרב שאירע הערב" עניתי והוא הנהנן
המשכתי לקרוא פרט אחר פרט.
עד שהגעתי ונעצרתי בדף שלא ציפיתי לו.
'קים ג'ונסון' בת 22
נולדה בשיקגו ב- 24 ביוני
בגיל 14 איבדה את כל משפחתה ברצח שעד היום
לא פתור או ידוע עליו פרטים/חשודים
כתובים עוד ועוד פרטים עליה, על ילדותה, מקום עבודתה כיום, ואז.
רשימת חברים ומספרי טלפון.
"תברר לי עוד פרטים" מסרתי את המסמך לברונו
והוא הנהן בהבנה.
המשכתי לרפרף על פני המסמכים הבאים.
"פאולו, תפרוץ למצלמות האחוזה של פבל"
פאולו מיד ניגש למחשב ותקתק במרץ.
פבל הוא ראש המאפיה הרוסית.
"אני מחובר" ענה פאולו לאחר כמה דקות
"מעולה. תעקבו אחריהם במצלמות בשבועות הקרובים. תלמדו כל גזרה בבית. תלמדו את שעות השמירה של החיילים בבית ובחוץ"
פאולו הנהן למשמע דבריי.
____ ❦ ____
הגעתי הביתה לאחר כמה שעות שבהן עוד הייתי במועדון ועינתי במרתף המועדון חייל בוגד.
נכנסתי למקלחת, תחת זרם המים הקרים.
נשענתי בשתי ידיי על אחרי השיש. הרכנתי את ראשי
תחת זרם המים הקרים.
נתתי למים לשטוף ממני את הדם הקרוש מגופי.
לשטוף ממני את היום המכביד מעלי.
בעיני רוחי עלו זוג עיניים כחולות וצלולות. סורקות אותי בלי בושה. את הידיים האלה שהיו על גופי והיה בהן מגע חם אך חושש. הכתי באגרופי על אריחי השיש בגלל מחשבותיי. אסור לי לחשוב עליה. אסור לה להתקרב אלי. אני צריך לזכור שהיא עוד אחת מהזונות שנופלות לרגלי.
❦
מצטערת שלקח לי המון זמן להעלות לכן פרק
מקווה שאתן סולחות לי, פשוט הייתי בתקופה די עמוסה וגם עכשיו אני חולה אבל אני בכל זאת מעלה לכן פרק.
אני אעלה לכן את הפרק הבא ב 15 ☆
נתראה בפרק הבא! 💋❤
YOU ARE READING
{1} Scars ❦ צלקות
Literatura Kobiecaקים ג'ונסון אני כבר לא אותה בחורה צעירה ותמימה, לפחות לא מאותו לילה ביום הולדתי ה14 כשחזרתי הביתה נחרדתי לגלות ממה שראיתי שם, הותיר אותי בלי מילים. אנטוניו ולנטינו כשהוא עצבני הופך למכונת הרג, אבל לא ידע שהרצח שקיים שהיה בן 22 ישפיע על חייו שוב בגי...
