עליתי למשרד בחזרה, ניקיתי את הדם מידי
לפני שיתקרש.
אחרי שהתנקתי עליתי לאוטו וחזרתי הביתה,
התקלחתי.
לבשתי בוקסר ועליתי למיטה לישון.
❧ ❦
קים
ישבתי על מיטתי מתנשפת ועיגלי זיעה עיטרו את מיצחי, לחיי בערו מחום. שוב קמתי מעוד סיוט על אותו הלילה ואותו היום, כל הימים מעורבבים לי בתוך הראש והופכים לסיוט אחד גדול מידי לילה.
זה מכאיב לי כל כך בתוך הראש, אבל אני שורדת את זה.
היחידה שיודעת שיש לי סיוטים זאת טארה, היא אומרת שיש לזה המון פתרונות וכדורים.
אפילו טארה שלא מאמינה בזה המליצה לי לעשות כל מיני טקסים וכאלה.
אבל אני מתמודדת בצורה הזאת שאני לפעמים עובדת עד מאוחר ובקושי ישנה ואז אין לי המון סיוטים, וזה קצת עוזר אבל אני משתדלת שלא לעשות זאת כי אני יודעת שזה לא בריא ויכול להזיק, וגם קשה לי לתפקד ככה במהלך היום אבל אני מתמודדת, אחרי הכל זאת עוד צלקת שנשארה
לי מהחיים.
קמתי מהמיטה ונכנסתי לחדר המקלחת, הבטתי בראי ולחיי היו אדומות וחמות, עיני היו אדומות גם כן ונפוחות מהדמעות, יש לי סימני דמעות על פניי, ידיי ורגלי רועדות, הורדתי את מבטי לידי
השבריריות, ראיתי.
ראיתי את החתכים, את הסימנים, את הצלקות
שעוד נשארו לי על הידיים מהפגיעה האחרונה שעשיתי.
אני הפסקתי עם הפגיעה כבר 3 שנים, שלוש שנים
שבהם שאני נקייה ולא הורדתי לעצמי טיפת דם אחת, וכל יום, כל יום שבו אני נלחמת עם עצמי
לא לחתוך את היד, את הרגל, ואני מצליחה, ואני גאה בעצמי.
וככה זה גם ישאר, אני אצליח גם הפעם לא לעשות זאת, אני לא אשבר, לא, ממש לא, גם הפעם אני לא אקח את הסכין הקטנה.
הרמתי את מבטי מידיי, מיקדתי את מבטי במראה, היישר אל תוך עיניי.
הסתכלתי בעיני הכחולות-אפורות, כמו של אבי.
ראיתי ברוחי את פרצופו ודימיינתי את קולו.
"קים, את לא עושה את זה," שמעתי אותו דובר
"את חזקה, ולוחמת, את מסוגלת לכל מה שרק תרצי" הקול שלו חדר לקירות מוחי, לצלילים הרועמים באוזני, לתוך מגירות ליבי.
ניתקתי את מבטי מעיני ולקחתי נשימה עמוקה.
הורדתי את בגדי ונכנסתי תחת זרם המים הקרים.
רעד קריר פילח את גופי לכמה דקות אבל התרגלתי למים.
יצאתי מהקלחת ונכנסתי לחדר הארונות, התיישבתי בכיסא וייבשתי את שיערי, התאפרתי מעט לאחר מכן, והתלבשתי.
לבשתי מכנס מחויט בצבע חום מוקה, וחולצה שחורה בעלת שרוולים ארוכים, נעלתי את נעלי העקב השחורות שלי, ענדתי את תכשיטי, לקחתי את התיק ויצאתי מהחדר למטבח.
הכנתי לי קפה ויצאתי מהבית, ירדתי לאוטו שבחניון, התנעתי וחייגתי לטארה דרך הדיבורית.
"הלו" טארה ענתה בקול ישנוני
"בוקר טוב גם לך"
"קים, מה את רוצה? מתפוצץ לי המוח"
אני ידעתי שזה מה שיקרה אחרי כמות האלכוהול שהיא שתתה
"טארה, קומי על עצמך, אני כמה דקות אצלך כדי שנצא לאכול ארוחת בוקר"
"אין לך עבודה או משהו כזה?"
"אני יכולה לאחר טיפה"
"אוי לא, זה שוב מסוג הסיוטים האלה?"
"טארה," אמרתי בהנחה "אני סך הכל רוצה לנקות את הראש הבוקר, זה אפשרי?"
"כן" טארה אמרה וניתקתי את השיחה.
אני יודעת למה היא התכוונה כשהיא אמרה
שזה שוב מסוג הסיוטים האלה, אולי זה ישמע חולני או מטומטם אבל אלה הסיוטים שאני יכולה להתחיל איתם את הבוקר כמו שצריך.
YOU ARE READING
{1} Scars ❦ צלקות
Romanzi rosa / ChickLitקים ג'ונסון אני כבר לא אותה בחורה צעירה ותמימה, לפחות לא מאותו לילה ביום הולדתי ה14 כשחזרתי הביתה נחרדתי לגלות ממה שראיתי שם, הותיר אותי בלי מילים. אנטוניו ולנטינו כשהוא עצבני הופך למכונת הרג, אבל לא ידע שהרצח שקיים שהיה בן 22 ישפיע על חייו שוב בגי...
