THE WANTED ~ L.S

The wanted - 4

שלוםםםם

מה שלומכם/ן?

מטרות - הצבעות: 18 תגובות: 20+

מקווה שתהנו מהפרק:*

נק' מבט הארי:

"אלוהים אדירים, את מוכנה לעזוב את הנושא הזה כבר?"

"כמעט מת!" אימי צועקת בחומרה. "אתה היית קרוב ללמות לי בידיים," מתנשמת בכובד, "אתה מבין את זה בכלל? אני לא יכולה לעזוב את הנושא הזה!"

אני נושף בתסכול. "אני חיי עכשיו, נכון?
אז מה את רוצה מימני?"

"אני רוצה שתגיד לי מה לעזאזל חשבת לעצמך כשהלכת לחפש אותו למרות ההתנגדות שלי." ו, אלוהים, לפעמים אני באמת יכול להשתגע ממנה.

כל כך נמאס לי שהיא חושבת שאני ילד קטן.

"את שוכחת שאני כבר בן עשרים ושתיים," אני מביט בה כאילו והיא משוגעת, "הימים שבהם את שולטת בחיי נגמרו, אמא."

"אני אף פעם לא שלטתי לך בחיים."

"אבל ניסית."

"ממש לא."

"פעמיים." אני ממשיך.

"אף פעם."

"אחת." מתעקש.

"מעולם. לא. קרה."

"את חייבת להיות כזאת קטנונית, נכון?"

"ואתה חייב להיות כזה עקשן!" היא קוראת בעצבנות, "למה עשית את זה? למה היית חייב ללכת ולחפש אותו?"

"כי ככה."

"ככה זו לא תשובה."

"מי קבע?"

"אני!"

"את לא מחליטה על הדברים האלה!"

"אדוארד!" היא צועקת, גורמת לי להשתתק מיד. "אני אמא שלך, אתה לא תצעק עליי."

"ולך מותר?" אני מתגרה במזלי וממשיך.

"כשתהיה הורה, תבין על מה אני מדברת. חוץ מזה, אני צועקת עליך בגלל שכמעט איבדתי אותך לתמיד, רק בגלל שאתה כזה עקשן." אני גונח בתסכול, "בסדר, אז אני עקשן." אני זורק את ידיי לאוויר בעצבנות, רגלי קופצת ללא הפסקה. "אני עקשן, בסדר? אני עקשן שלא יודע לוותר."

היא מביטה בי לכמה רגעים בשתיקה, מיואשת. מנענעת את ראשה, מוציאה נשיפה עייפה. עיניה מתרככות לבסוף, "הארי," היא נאנחת, יורדת על ברכיה מולי ושולחת את ידה אל פניי, מלטפת, "אני מבינה מה אתה מרגיש, בסדר? אני מבינה מאוד. אבל תאמין לי, השנאה הזאת לא תעזור לך. היא רק מקצרת לך את אורך החיים."

"מקצרת? השנאה הזאת נותנת לי סיבה לחיות." אני לא מבין את המילים שלה.
בזמן האחרון היא אומרת כל כך הרבה דברים
חסרי היגיון, ואני מנסה להבין אותה שוב ושוב אך זה פשוט לא מצליח. "'הסיבה הזאת' מסוגלת להרוג אותך בשניה אם היא רוצה."