שלוםםםם
מה שלומכם/ן?
מטרות - הצבעות: 23 תגובות: סומכת עליכם/ן;)
נק' מבט הארי:
"הארי, עוד כמה זמן יעבור עד שתסלח לי?" אימי שואלת.
היא נשארה פה בשעה האחרונה, ניסתה לדבר איתי, אך אני עדיין לא מוכן.
קשה לי להסתכל עליה.
"אני לא מבינה, אתה אומר שאתה כבר לא כועס על המבוקש, אבל אתה עדיין לא מוכן לדבר איתי?" זה היה נואש, כמעט נראה כאילו והיא עומדת לבכות.
אני מניד בראשי, מתוסכל לחלוטין. הלוואי והייתי יכול להסביר את הרגשות שלי כמו שאני רוצה. זה מסובך מידי.
"את לא מבינה? זה כבר לא קשור אליו." אני אומר, רוצה למשוך לעצמי בשיערות מרוב תסכול. היא לא מבינה.
"אני דיברתי איתך על הכאב שלי כל החיים שלי. את היית היחידה שידעה כמה כאב לי, כמה רציתי להרוס אותו, כמה הרגע בו ראיתי את אבא שלי - אבא שלי - נרצח."
אני מנענע את ראשי, הפעם האחרונה בה ראיתי את אבי לא עוזב את מוחי.
כאב. כאב עמוק שורט את עורי, שורף אותי.
"ובזמן הכי משמעותי שלי, את נטשת אותי." אני אומר את מה שיושב על ליבי בדרך הכי טובה שיוכלתי לומר, לא יודע אם היא תבין את זה, אבל זה כבר לא משנה.
"בזמן שאני נלחמתי בשביל הנקמה שמגיעה לנו, את לא טרחת לספר לי שאת כבר לא רוצה את זה." אני נטרף, כי אני מרגיש שאני לא מסביר את זה טוב, את תחושת הבגידה שהרגשתי כשהיא הוציאה את המילים משפתיה. כשהיא התנגדה.
"כל מה שרציתי היה להפסיק את האימה של האנשים בזמן שהם רק חשבו על המבוקש. רציתי לעזור, רציתי להפסיק לדאוג לגבי עוד אנשים שעלולים למות בחיים שלי."
התחושה כבדה על ליבי, ואני מתוסכל, כועס, עצוב, פגוע.
כל כך הרבה רגשות, שאני לא חושב שאיי פעם אצליח להסביר לה.
"היית צריכה לספר לי את זה קודם, אמא." אני אומר, משפיל את מבטי ומנסה להחזיק את הדמעות בפנים.
הגרון שלי כואב, ואני מרגיש בצריבה הזאת.
אלוהים, אני שונא להרגיש ככה.
אני שונא להרגיש כה חסר אונים, כל כך הרבה כאב שאני לעולם לא אצליח להביע.
"לפחות אז הייתי יודע שאני סובל ככה בשביל עצמי, ולא בשביל שתינו."
בשקט, "זה היה משנה משהו?"
אני משתהה עם עיניי על השמיכה, הראייה שלי מטשטשת, ואני מעלה חזרה את מבטי אליה, "אני לא יודע." אני אומר בכנות, "אבל הגיע לי לדעת."
היא עוצמת את עיניה, דמעה בודדה נופלת על לחיה, "הארי..."
אני מניד בראשי, מוריד ראש ושם יד על פי כדי לחסום את היבבה שעמדה להשתחרר.
"הגיע לי לדעת, אמא." אני אומר שוב, קולי רועד ואני כבר לא מצליח לעצור את הדמעות. אני מרים את ראשי, מביט בה עם כל הכאב שאני מרגיש. "הגיע לי לדעת כי זה היה האבא. שלי."
רועד, פצוע עד עמקי נשמתי.
נד בראשי, דמעות זולגות מעיניי, "אוליי זה לא נראה כל כך משמעותי בעינייך, אבל זה משמועתי עבורי."
YOU ARE READING
THE WANTED ~ L.S
Romantizmהוא היה בלתי ניתן לעצירה. החזק ביותר. חסר פחד. אכזרי. חסר רחמים. כולם כבר וויתרו על האפשרות למצוא אותו, לתפוס אותו פעם אחת ולתמיד. לא משנה כמה פעמים חשבו שהם הצליחו, שזה נגמר, המבוקש הצעיר הצליח להפתיע אותם ולהראות להם שוב ושוב שהוא תמיד צעד אחד לפנ...
