נ.מ ג'ימין:
נכנסו למקום. ואני חייב להודות שזה בין המקומות היפים שראיתי.
הסלון היה ענקי, היה בו מעגל ספות ענק מסביב לטלוויזיה שהייתה מקובעת בקיר.
מה?, אל תשפטו אותי שהדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא הטלוויזיה.
בכל מקרה.
המטבח היה גדול ומרווח, היה בו אי גדול באמצע ומסביבו היו כיסאות בר גבוהים, המטבח היה בצבעים של לבן וגווני אפור.
באמצע הסלון היה שולחן דיי גדול הייתי אומר, ומסביבו היו כמה כיסאות בצבע קפה עדין, היה שטיח ענק תחת השולחן, עגול ובצבע שתואם לכיסאות.
לקח לי עוד קצת זמן לסרוק את המקום, טאהיונג וג'ונגקוק כבר התמקמו להם באחד החדרים, ג'ין ונאמג'ון רבים עם הוסוק וג'ונגהון על איזה חדר, ויונגי.., איפה הוא באמת?.
"מוצא חן בעיניך?".
"אההההה!!, חתיכת מפגר!".
מסתבר שהוא היה ממש מאחורי, "אתה יכול להרעיש טיפה יותר כשאתה עומד מאחורי מישהו?, אני הייתי על סף התקף לב", אמרתי כשאני עוד מתנשם מהבהלה, "מה אתה מגזים?, בסך הכל שאלתי אם אתה אוהב את המקום", יונגי אמר במבט נעלב, "מה נסגר עם הפרצוף?", שאלתי אותו, "מה?, נפגעתי", הוא אמר וניסה לשכנע אותי עם מבט כושל, "יונגי תעשה טובה ותתאמן על ההבעות פנים שלך", אמרתי לו כשאני טופח לו על הכתף, וממשיך במעלה המדרגות לכיוון החדרים."אז..., מתסבר שאנחנו ישנים יחד.., כמה כייף", אמרתי בחיוך מאולץ לעבר יונגי, "כן..", הוא החזיר, נראה שגם הוא לא ממש נהנה מהסיטואציה.
"ויש פה רק מיטה אחת..", הוספתי בנימה מתוסכלת, "ומה הבעיה בזה?", הוא שאל, "אא..-, לא משנה", אמרתי בצחקוק לחוץ.
בכלל בכלל לא משנה, חוץ מזה שאני ישן עם הקראש הכי רציני שהיה לי אי פעם, זה בכלל לא משנה.
"טוב, אני נכנס להתקלח שניה, בינתיים תסדר את הדברים שלך פה בארון, ואם יש לך עצבים אני ישמח שתסדר גם את שלי", אמרתי בחיוך חנפן ונכנסתי למקלחת.
"תזיז קצת את התחת שלך ותעשה את זה לבד!".
"אם רק הייתי יודע להוזיז את התחת בשביל לסדר כל דבר, אתה חושב שהייתי מבקש?".
"עצלן!".
"גם אני אוהב אותך!".
מצחיק שאמרתי את זה מתוך כוונה אבסורדית לגמרי, כשאני מת להגיד לו את זה ברצינות.
מה אני בעצם אומר?."אז סידרת בסוף..", אמרתי כשאני עם מגבת על ראשי, "הייתה לי ברירה אחרת?", הוא שאל בהרמת גבה, "תראה..., יכולת להיות זבל ולהשאיר לי לעשות את זה", אמרתי כשאני מתיישב על המיטה ומשפשף את שיערותיי במגבת, "אבל אתה יודע שאם לא היית עושה את זה, היית מקבל גיהנום בתמורה", הוספתי ונשכבתי באנחה על המיטה, "ואת זה אתה מחשיב כברירה?", הוא שאל, יכולתי לשמוע מקולו את הייאוש, "אני לא החשבתי שום דבר, תחשוב כרצונך החופשי".
"תזכיר לי שוב למה אני איתך בחדר?".
"כי בנושא הזה באמת לא הייתה לך ברירה".
"איזה כייף".
"כייף נורא".
"פשוטו כמשמעו".
"תסתום"."ג'ימין", שמעתי מישהו קורא לי. "ג'ימין קום, ג'ין הכין ארוחת ערב", הקול עוד פעם דיבר.
"ג'ימין", הפעם בעל הקול גם ניער אותי קלות.
"מממ", מלמלתי בעצבים, "קום ג'ין הכין את המאכל האהוב עלייך", הפעם כבר זיהיתי את הקול.
יונגי.
פקחתי חצי עין, "מאיפה אתה יודע מה המאכל האהוב עליי?", שאלתי מתוך שינה, "אני לא באמת יודע, קום כבר", הוא אמר והתיישב על המיטה.
קרוב מידי.
הרגשתי את חום גופו ליד ראשי.
הלב שלי דפק.
על מה אני מדבר?, הוא בסך הכל התיישב לידי.
"ג'ימין", הוא לחש לי באוזן.
העיניים שלי נפקחו בפתאומיות וקפצתי בבהלה, "מה?- אחחחח", הראשים שלנו נדפקו כתוצאה מהקפיצה שלי, "אתה חייב להישען כזה קרוב?!", אמרתי בעצבים עם יד על אזור המכה, הוא חייך חיוך צדדי. "זה לא היה כזה קרוב", הוא אמר, מתקרב לפניי.
לא עכשיו.
יונגי אני יהרוג אותך.
הוא התקרב עוד.
יונגי!!!.
הוא התקרב עוד.
אם זה קורה עכשיו אני מבטל כל רגש שהיה לי אי פעם.
הוא היה קרוב.
קרוב מידי.
הרגשתי את הבל פיו על פניי.
עצמתי עיניים בחוזקה.
"יש לך פה ריס", הוא אמר לבסוף, הוא הושיט את ידו והוריד אותו מפניי, פתחתי עיניים באיטיות, מסרב לראות את המבט שלו לתגובה הטפשית שלי.
הוא חייך.
לעזאזל אני לא יכול אפילו לכעוס עליו."ג'ימין אתה בא אחרי זה לבריכה?", טאהיונג שאל אותי תוך כדי שאכלנו, "שתהיה פה בריכה ואני לא ינצל את זה?", אמרתי והכנסתי עוד אוכל לפי.
אני וטאהיונג כבר היינו בתוך הבריכה, ג'ונגקוק החליט לעשות שכיבות סמיכה לפני שהוא עושה קפיצה.
שוויצר.
ג'ין והוסוק עשו מנגל, נאמג'ון הורחק משם זמנית.
ג'ונגהון הלך להחליף בגדים, ויונגי קרא ספר על כיסא שיזוף, (היה לילה, הערפד הזה בחיים לא יצליח להשתזף גם אם יהיה שמש).
הוא היה עם מכנס קצר שחור וחולצה קצרה לבנה, קצת התבאסתי שהוא לא הוריד את החול-.
מה יש לי?.הרגשתי לפתע את העובדה שאני בוהה בו, לעזאזל. אני מקווה שאף אחד לא ראה את זה.
אה כן, אפשר להגיד שאלו היו תקוות שווא.
טאהיונג הסתכל עליי בחיוך.
"’איכ למה שאני יאהב אותו?’", טאהיונג חיכה אותי בצחוק מלגלג, "תסתום", אמרתי בגלגול עיניים, "תפסיק להכחיש כבר, כל טיפש מבין שאתה מאוהב בו עד עמקי נשמתך", טאהיונג אמר ותקע לי מרפק חלש בצלעות, "בסדר אז אני מאוהב, ואיך בדיוק העובדה הזאת עוזרת לי בחיים?", שאלתי בתסכול, "את זה רק אתה יודע", הוא אמר בחיוך והסתובב לכיוון ג'ונגקוק שהתיישב לידו רק עם הרגליים בתוך המים.נ.מ טאהיונג:
"אתה נכנס?", שאלתי את ג'ונגקוק שהתיישב לידי, "כן, רציתי רק להרגיש את הקור של המים", הוא אמר, "הם לא קרים כל-כך, אתה גם עשית שם אימון לא קטן", אמרתי בצחקוק, "אהבת?", הוא שאל וקרץ בחיוך, "תסתום", אמרתי ונתתי לו מכה קטנה על הרגל.
"אחמ, אני פה", ג'ימין לפתע אמר, "ו..?", שאלתי בחוסר הבנה, "אני פחות מעדיף לראות הפגנות חיבה מולי", הוא אמר בחיוך מאולץ, "אתה מוזמן ללכת אם זה מפריע לך", אמרתי בגלגול עיניים, "אני עוד שניה מטביע אותך", הוא אמר והרים אצבע לכיווני, "נראה אותך", אמרתי במבט מתגרה, "תפסיקו שתיכם, כל פעם מחדש אתם מוצאים סיבה לריב אה?", ג'ונגקוק אמר ותפס אותי מידי, הוא משך אותי לצד האחר שלו, ככה שהרגליים שלו מפרידות ביני לבין ג'ימין.
"אני הולך להביא גלידה, להביא לך גם?", ג'ימין לבסוף שאל, "איזה טעם?", שאלתי, "נראלי שזה וניל וקפה", הוא אמר, "אז תביא", עניתי, "תודה", הוספתי בזמן שהוא יצא מהבריכה והלך לכיוון הבית.
ג'ונגקוק נכנס לבריכה ונעמד מולי, "על מה דיברתם?", הוא שאל בסקרנות, "סתם, הוא מאוהב ביונגי", אמרתי בחיוך קטן, ג'ונגקוק פער את עיניו, "ג'ימין??", הוא שאל, "כן, מה אתה מופתע?, ילד בן שלוש היה מבין את זה ממזמן", אמרתי, "טוב זה לא שאני קרוב לג'ימין כמוך, אני לא יודע לקרוא את ההבעות פנים שלו כמו שאתה יודע", הוא אמר, "לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה", אמרתי בצחקוק קליל, "אז מה דעתך, נעשה להם איזה קטע?", הוא שאל בעיניים נלהבות, "התחלת?", שאלתי בחיוך, "אתם אחרי הכל לימדתם אותי להתעלל באנשים", הוא השיב בחיוך והתקדם לעברי, הוא אחז קלות במותניי. "אני אף פעם לא לימדתי אותך את זה", אמרתי בחיוך ותליתי את ידיי על צווארו, "אתה בטוח?", הוא שאל וצחקק, שניה לפני שהניח את שפתיו על שלי, "לגמרי", לחשתי בחיוך לתוך שפתיו.מצטערת שהיה עיכוב עם הפרק, אני אימצתי חתול ממש קטן והייתי צריכה להיות איתו ביומיים הראשונים כדי שיתרגל לבית.
אני ממש מקווה שנהנתם, הוספתי קטע קטן של טאהקוק כי אל תכחישו שהתגעגעתם😗
שיהיה לכם לילה טוב🫶💚
YOU ARE READING
if you want you can - *ספר שני *מוקפא זמנית
Romanceאני בחיים לא אודה בפומבי שנכנסת לי ללב. אבל אף פעם לא אמרתי שאני לא יגיד את זה לך.