"איך אני נראה?" ג'וני שואל אותנו בפעם המיליון.
"אפילו כלתך לא התארגנה כל כך הרבה שעות, ג'וני", מתיו עונה לו ואני צוחק.
"דוד ג'וני יפה", דומיניק הקטן אומר גם כן.
"אתה רואה?", אני אומר לו, "ילד בן שלוש אומר לך שאתה יפה, ילדים לא משקרים".
"בטוח שהעניבה הזו מתאימה לחליפה?" הוא שואל.
"אתה רוצה להתחתן היום או לא?!" מתיו צועק עליו.
"בסדר, בסדר", הוא נושם עמוק, "בוא נעשה את זה".
שלושתנו עומדים יחד עם ג'וני ביום החשוב בחייו, כשבקצה השביל עומדת כלתו האדמונית ומחייכת.
משני צדדיה עומדות ג'וליה ומלודי, מאחוריה אליזבת מפזרת עלי כותרת על הרצפה.
אני מחסיר פעימה כשג'וליה מישירה אליי מבט. היא האישה היפה ביותר כאן, בכל גן האירועים הזה. אני מרגיש כאילו אנחנו כאן לבד.
הנשים מגיעות, נעמדות מולנו. עיניה של ג'וליה ישרות מול עיניי, אליזבת מחבקת את רגליה.
הכומר נושא דברים, ג'וני וסופי מדברים גם כן, אבל אני מצליח להתרכז רק בשפתיה היפות של אשתי.
החתונה הזו תוכננה במשך יותר משנתיים, ואני מצליח לבהות רק באישה שישנה לצידי כמעט כל לילה בשנתיים האחרונות.
בשלושת הימים האחרונים היא הייתה עם סופי ומלודי, הן הרגיעו אותה מהחתונה.
שלושה ימים בלי לראות אותה זה יותר מדי.
אני לא יודע כמה זמן עובר, אבל ג'וני וסופי מתנשקים וכולם מוחאים כפיים.
תם הטקס.
עכשיו הם זוג נשוי.
אני מחבק את ג'וני ונותן לסופי נשיקה בלחי, ג'וליה תופסת אותה לחיבוק ענק.
כולם עוברים לרחבת הריקודים.
מוזיקה קצבית הולמת ברקע, הילדים קופצים ברחבה ומשתוללים.
ג'וליה יושבת בצד ומביטה בהם.
אני עומד רחוק ומביט בה.
עיניה פוגשות את עיניי.
השיר הקצבי נגמר, הדי-ג'יי מכריז שזה הזמן לריקוד שקט.
אני מסמן לה בראשי והיא מתקרבת אליי.
ידיי עוטפות את מותניה, היא מניחה את ידיה מסביב לצווארי.
"סוף סוף אני רואה אותך", אני לוחש אליה.
"התגעגעתי אליך", היא לוחשת, "איך היה בעסק בימים האחרונים?"
"כל כך קשה לעבוד באופן חוקי", אני מצחקק, "היה קשה אבל מספק. איך היה לך?"
"מאז שהתחלתי ללמד ריקוד על עמוד, אני פורחת", היא מחייכת, "חבל לי שאצטרך לקחת הפסקה בעוד כמה חודשים".
"מה?", אני מרים גבה, " למה לעזאזל שתיקחי הפסקה?"
"חופשת לידה", היא ממלמלת.
אני נדהם לרגע.
"מה אמרת?" אני לוחש, "אבל הרופא אמר..."
"הרופא אמר שיכול להיות שיהיה נס", היא לוחשת, "קרה לנו נס, קיין".
"את בהיריון?" אני שואל אותה.
היא מהנהנת, "אתמול עשיתי בדיקה".
אני מחבק אותה חזק.
"אני אוהב אותך, ג'וליה".
"אני אוהבת אותך, קיין", היא עונה לי בחזרה.
היא האדם היחיד שקיבל אותי כמו שאני.
שבור, מבולבל, מרוסק, מצולק.
היא היחידה שרואה בי מעבר לאות הקיין שלי.
היחידה שהצליחה לחדור לי ללב.
האישה של חיי.
אני אוהב אותה לנצח.
כולם יודעים את זה.
וכולם גם יודעים שהיא תאהב אותי לנצח.
האהבה שלנו חזקה יותר מהזמן.
האהבה שלי ושל ג'וליה יכולה לנצח כל אתגר שיעמוד מולנו.
אף אחד לא יכול להתעסק עם אהבת אמת.
ואני וג'וליה?
זו האהבה הכי אמיתית בעולם.
YOU ARE READING
אות קיין 3 - קוד זיהוי
Romanceקיין וג'וליה מופרדים. קיין נשלח למכון הגמילה, וג'וליה נשארת בחוץ, לחכות לו שייצא. בזמן ששדים מהעבר צצים ומאפילים על אהבתם ושאלות גורליות עולות על הפרק, עולה שאלה אחת וחשובה - האם האהבה שלהם באמת יכולה לנצח הכל? סיפור זה הוא המשך ישיר לסיפור אות קיין...
