אני ניגש לפקידת הקבלה עם מסמכי השחרור עליהם חתמה מוניקה.
"איך יכול להיות?" היא שואלת, "אתה פה מעט מדי זמן..."
"תסתמי את הפה שלך לפני שאעקור לך את הלשון ואתקע לך אותה בתחת", אני זועם, "שחררו אותי מכאן".
אני מקבל את כל הדברים שלי מהפקידה.
אני מחליף את הפיג'מה הלבנה לג'ינס הכהה ולחולצה השחורה שלי.
"קיין", קול קורא כשאני יוצא מחדר ההלבשה.
"מה את רוצה, מוניקה?" אני שואל בייאוש.
"אני יכולה לעזור לך למצוא אותה", היא מחייכת.
אני מרים גבה, "אני לא צריך את עזרתך".
היא שמה את ידיה על חזי.
"אני ממהר, לעזאזל איתך!"
"חשבתי שאולי תרצה להיפגש הערב...", היא מלטפת אותי.
"אני גבר נשוי", אני נושף אוויר בכעס, "ואם לא תורידי את הידיים שלך ממני, אשבור אותן".
"אבל, קיין, אנחנו..."
"אנחנו מה, דוקטור?!" אני מאבד עשתונות, "הכרחת אותי לשכב איתך, מה את עוד רוצה?!"
היא מורידה ממני את ידיה.
"תתקשר אליי אם תצטרך עזרה", היא מורידה את ידיה.
אני מתקשר למתיו.
"קיין? זה אתה?" הוא שואל.
"אני צריך שתבוא לקחת אותי", אני מצווה עליו, "מיד".
"עשר דקות", הוא אומר ומנתק לי.
אני מתקשר לג'וני.
"קיין? השתחררת?" ג'וני מופתע לא פחות.
"ג'וני, אין לי זמן לזה!" אני צועק, "איפה ג'וליה?!"
"אני לא יודע..."
"אז כדאי שתתקשר לסופי ותברר את זה!" אני צועק ומנתק לו.
מתיו מגיע, הרבה יותר מהר מעשר דקות.
"אני נוהג", אני נוהם והוא מפנה את מקומו, עובר למושב שליד הנהג.
"מה קרה קיין?" הוא שואל.
"תן לי סיגריה ותהיה בשקט", אני נוסע במהירות לא חוקית.
"אל תגיד לי שאתה שוב על סמים..."
"מתיו!" אני צועק, "סיגריה, ושקט!"
מתיו מדליק שתי סיגריות ונותן לי אחת.
אני מתקשר לג'וני תוך כדי נסיעה.
"איפה היא?" אני שואל.
"סופי לא מוצאת אותה", ג'וני ממלמל, "כאילו היא פשוט נעלמה..."
"אין דבר כזה!" אני צועק, "תמצאו לי את אשתי!"
"מה עשית קיין?!" סופי צועקת עליי מהטלפון.
YOU ARE READING
אות קיין 3 - קוד זיהוי
Roman d'amourקיין וג'וליה מופרדים. קיין נשלח למכון הגמילה, וג'וליה נשארת בחוץ, לחכות לו שייצא. בזמן ששדים מהעבר צצים ומאפילים על אהבתם ושאלות גורליות עולות על הפרק, עולה שאלה אחת וחשובה - האם האהבה שלהם באמת יכולה לנצח הכל? סיפור זה הוא המשך ישיר לסיפור אות קיין...
