"אני לא מאמינה שהשארת אותה שם עם הפסיכית הזו!" סופי מכה בי שוב ושוב.
"די בייב, אנחנו נטפל בזה", ג'וני תופס אותה.
"אף אחד מכם לא יטפל בזה", אבא שלי מתקרב.
"מה זאת אומרת?" סופי מנגבת דמעות.
"זה עניין משפחתי", הוא אומר, "רק קיין יכול לטפל בזה".
"תפסיקו לומר 'לטפל בזה' כאילו זה דוח חניה ששכחנו לשלם!" אני צועק עליהם, "אלו החיים של אשתי שמונחים על הכף!"
"היא החברה הכי טובה שלי מאז שהיא בת שתיים עשרה!" סופי צועקת עליי.
"היא האהבה של החיים שלי מאז שהיא בת שמונה!" אני צועק בחזרה.
כולם שותקים ומביטים בי.
סופי מתרחקת צעד אחד אחורה.
"היא אף פעם לא סיפרה לי עליך...", סופי ממלמלת.
"הייתי שם", אני מעביר יד על ראשי, "באותו היום שסמית נגע בה, הייתי צריך לשרוף אותו..."
"אני זוכר את היום הזה", אבא שלי אומר, "אמרת שסמית ברח..."
"אז שיקרתי", דמעה בורחת לי, "אני ברחתי, ראיתי אותה וברחתי במקום להציל אותה..."
שקט מצמרר סביבנו, כולם בוהים בי.
"לכו מפה, כולכם", אבא שלי מצווה.
כולם יוצאים מהבית שלי.
אבא שלי מחבק אותי.
"הרסתי לה את החיים", אני מחבק אותו, "בגללי הוא אנס אותה".
"אתה לא אשם", אבי מחבק אותי, "עזרת לה לסגור מעגל. עכשיו אתה צריך להציל אותה שוב".
"אני לא יודע מה לעשות", אני בוכה.
"גבר אמיתי לא תמיד יודע מה נכון לעשות", אבי מחזיק אותי חזק, "בשביל זה יש משפחה".
אני מתנתק ממנו.
"אז מה עכשיו?" אני שואל אותו.
"עכשיו", הוא עונה לי, "עכשיו חושבים על תוכנית שתציל את אשתך".
"אני לא רוצה את העסק הזה יותר", אני אומר לאבא שלי, "אני רוצה לעסוק בדברים חוקיים, ההסתבכויות שלי מסבכות את המשפחה שלי".
אבי מביט בי.
"בסדר", הוא אומר, "אחרי שנשחרר את ג'וליה, ננקה את העסק".
אני נושם עמוק.
"בסדר", הוא אומר לי, "מה התוכנית שלנו?"
*****
אני מגיע לכתובת שמוניקה שלחה לי בשעה שהיא ציינה.
בר מסעדה שקט.
היא יושבת בפנים, מסמלת לי לבוא.
"הזמנתי לך יין", היא אומרת כשאני מתיישב.
"את לא שותה?" אני שואל.
"אני בהיריון, טיפשוני", היא מחייכת אליי, "אסור לי אלכוהול".
"למי היין?" המלצר שואל.
"זה בשביל בעלי", מוניקה מחייכת.
היא חושבת שאני בעלה?!
פסיכית.
"הבאתי לך משהו", היא מושיטה אליי אוסף של דפים.
"מה זה?" אני מתחיל לקרוא.
"הסכם הגירושין שלך ושל ג'וליה", היא מחייכת, "עורך הדין שלי ניסח בשבילך, אתה יוצא פה עם ידך על העליונה".
"היא לא תחתום בחיים..." אני ממלמל.
"לא נשאיר לה ברירה, אהובי", היא מתקרבת אליי, "תוך כמה ימים במרתף והיא תתחנן לחתום ולהשתחרר. אני הולכת לשירותים".
במרתף.
היא העבירה אותה למרתף?!
אני אהרוג אותה!
בזמן שהיא בשירותים, אני שופך את האבקה שאבי נתן לי לתוך כוס המיץ שלה.
"נו למה אתה מחכה?" היא חוזרת לשולחן ומביטה בי, "חתום כאן".
אני מביט בנייר.
אני מקשקש חתימה מזויפת מעל הקו.
"אני כל כך מאושרת!" היא מחבקת אותי.
"סיימי לשתות, נלך אלייך הביתה לחגוג", אני לוחש אליה.
היא שותה את כל הכוס בלגימה אחת ארוכה.
יופי.
אני זורק כמה שטרות על השולחן.
"בואי נלך מכאן", אני תופס בידה.
היא נכנסת לרכב שלי, מעט מסוחררת.
"אני עייפה", היא ממלמלת.
"בואי ניקח אותך הביתה לישון, מוניקה" אני לוחש אליה.
היא מניחה עליי יד.
צמרמורת עוברת בי כשהאישה המגעילה הזו נוגעת בי.
אנחנו מגיעים אליה הביתה.
אני סוחב אותה במדרגות, מכניס אותה למיטה שלה.
היא כבר רדומה, הסם המרדים השפיע עליה.
יש לי שעתיים לשחרר את אשתי.
YOU ARE READING
אות קיין 3 - קוד זיהוי
Romansaקיין וג'וליה מופרדים. קיין נשלח למכון הגמילה, וג'וליה נשארת בחוץ, לחכות לו שייצא. בזמן ששדים מהעבר צצים ומאפילים על אהבתם ושאלות גורליות עולות על הפרק, עולה שאלה אחת וחשובה - האם האהבה שלהם באמת יכולה לנצח הכל? סיפור זה הוא המשך ישיר לסיפור אות קיין...
