אור

פרק 4 - הוּא

בס״ד

אָדָם יָכוֹל וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, גַּם לְאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל
(רבי נחמן מברסלב)

***

״כוסראבק ערס!״ ליאור מקלל וזורק את השלט של הטלויזיה בעצבים על הספה. ״אני עוד שניה שובר את הטלווזיה המזדיינת הזאת! היא גם ככה מתפרקת!״

אני רק נכנסת לבית ומיד מבול של עצבים מכיוון ליאור. אבל אני כבר רגילה. אז אני זורקת את התיק על הספה ומגלגלת עיניים. ״מה, יא מכוער,״ אני זורקת לעברו עקיצה וממשיכה ללכת לכיוון המקרר. אני פותחת אותו ומחפשת משהו לשתות.

״סתמי את הפה, אור. גם ככה אני בעצבים פה אל תשגעי אותי את.״

אני מגלגלת עיניים. רגילה כבר לדיבור המסריח הזה שלו. ״תירגע יא טמבל. מה קרה?״ אני שואלת ומוציאה בקבוק קולה מהמקרר.

״הפסיקה לעבוד הזונה הזאת. ויש עכשיו משחק של בית״ר וסכנין, כוסאמק!״ ליאור קם מהספה.

״בזעת,״ אני שוב מגלגלת עיניים.

הוא בועט בשידה של הטלוויזיה ואז מתקדם לכיווני, לוקח את הקולה מידי ושותה ממנה בלי בושה. ״מה, יא זין!״ אני מתעצבנת ולוקחת בחזרה את הקולה. ״לך לך לטדי תראה את המשחק שלך, מה אתה יושב פה כמו איזה גרוש!״

״תרגעי את הדיבור המסריח שלך,״ ליאור מיד מתעצבן כמו תמיד כשהוא שומע אותי מקללת.

״שוף שוף, חושב הוא אבא שלי,״ אני מגחכת בזילזול ומניחה את הקולה על השולחן כשאני מסיימת לשתות. ״אתה עושה ישיבה?״ אני שואלת את ליאור לאחר שאני רואה את כמויות השתיה שיש על הרצפה.

״כן, בעזרת ה׳,״ הוא עונה לי ואז חוזר לטלוויזיה, מנסה שוב להדליק אותה ואז מתייאש כשהיא שוב לא נדלקת אז הוא פשוט יוצא מהבית ואני מניחה שהוא הולך לעילאי, החבר הכי טוב שלו שגר ממש כמה בתים לידינו, בשביל לראות את המשחק. אני לוקחת לי שוקולד מהארון ועולה לחדר שלי, נשכבת על המיטה ומדפדפת באינסטגרם ובכל השעמום הזה. לא ראיתי את אפיק כבר יומיים. הוא לקח חופש מהעבודה והרגשתי את זה בכל הגוף שלי. יש בי געגוע אליו וזה מפחיד אותי כי למה שאני אתגעגע ככה לאפיק? אנחנו חברים טובים אבל הגעגוע הזה השתלט על כל מקום במחשבות שלי וזה כבר הפך לגעגוע אחר. מה יש לי? פתאום אני מחכה לראות אותו במשמרות, וכשאני לא רואה יש לי אכזבה קטנה בלב. היום לקחתי חופש מהעבודה בשביל כל הסידורים שלי, אז אני פה בבית, ואפיק שם בעבודה אבל הלב שלי לגמרי איתו שם. אני ממשיכה עם המחשבות עליו. האמת שזה נעים לי. יש בזה משהו ממכר טיפה, הריגוש הזה. אבל אני יודעת שזה מסוכן כי תמיד אהבה זה מסוכן. אז תמיד אני מונעת את זה מעצמי אבל הפעם אני לא מצליחה. יש באפיק משהו ממכר שלא ראיתי עד לפני שהבנתי שאני והוא באותה סירה. בסירה של בורא עולם. והוא גורם לי להתמכר אליו יותר כי הוא תמיד יודע מה להגיד וגם כשהוא לא אומר אני יודעת שהוא איתי שם.