אור

פרק 5 - סִיגַרְיוֹת בַּמִּרְפֶּסֶת

בס״ד

הוא ממש כמו בית וזה הגיע מהמקום הכי לא צפוי. מהסרוויסים החזקים והפיקים במסעדה והסיגריות של אחרי.
זה הגיע פתאום וכרגיל שכחתי לנעול את הדלת אז הוא נכנס. ונכנס דווקא משם. מהבית שלי. ראה אותי חשופה לנגד עיניו. הוא לא מצא דלת אחרת להיכנס דרכה.
אז הוא נכנס. וחייך. וגרם ללב שלי לרקוד באמצע השיר. הוא גרם לו לבלאגן. לפרפרים. אבל מי אמר שהם בריאים?

*

פתאום.
פתאום הוא הגיע.
בלי שום הכנה מוקדמת.
עיניים חומות דבש. רק עליי. גורם לי לרעוד.
אם ליאור רואה את זה אני מתה. אבל למי אכפת מליאור. הוא פה. הוא ממש מולי. לא אומר דבר. אפילו לא מחייך. רק מביט בי במבט הזה שלו. במבט שחודר לתוך הנשמה שלי. איך אני אמשיך לשיר? כולם מביטים בי. אני נושמת עמוק בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע ברמקול ואז אני ממשיכה לשיר. ״ויש לך כוח של צבא שלם,״ אני מזיזה את מבטי מאפיק. מנסה לשכוח. לא לחשוב. מי הוא בכלל? כולה אפיק. אז למה אני מגיבה ככה? ״אך את נגד כולם. וזה עושה אותך למה שאת לוחמת...״

אני מסיימת את הפזמון ומביאה ללידור את הרמקול חזרה, לא ממשיכה עד סוף השיר. שיבין את הרמז. אפיק עדיין מסתכל עליי. אני מרגישה את המבטים שלו. כולם שורקים לי ואני מחייכת במבוכה. שילך כבר. הוא גורם לי לפרפרים בכל הגוף וזה לא מתאים פה מול ליאור. הרעש חוזר והם חוזרים לפצח גרעינים ולדבר אחד עם השני, ואז אפיק מגיע אלי, בלי שום בושה. לא מסתכל הצידה לראות שליאור לא מביט בנו. כאילו הוא לא מכיר את ליאור ואת הרכושנות הזאת שלו. אפיק מתקרב, מתכופף עד לגובה של הכיסא. ״איך היא שרה, יא ראבי,״ הוא לוחש ואני לא מביטה בו, אני מביטה בליאור שמביט בנו עם גבות מכווצות ואני יודעת מה עובר לו בראש. הגוף שלי רועד לשניה מהמשפט הזה של אפיק. אני מחייכת אליו לרגע אחד ואז מתעלמת. לא מתאים לי פה מול ליאור. אפיק מתרומם והולך לצד השני, מתיישב מולי ליד אחד החברים שלו לא לפני שהוא מביא חיבוקים וכיפים לחברים ולליאור. אני גומעת את רוקי ומנסה לא להביט בו. אבל אי אפשר. זה חזק ממני. אז אני לרגע אחד מביטה בו ורואה שהוא גם מביט בי אז אני מיד מעיפה את המבט. אני נשארת לשבת עוד כמה דקות ואז קמה ונכנסת לבית, מרגישה מובכת כבר מהמבטים האלה שלו. אחרי דקה ליאור יוצא אחריי ומתקרב אלי במבט חשדני.