part 17

122 9 2
                                    

נ.מ האיש
כשיורי התקלח הנחתי את הקופסא עם הבגדים החגיגים שהיו לי כשהייתי צעיר יותר וזה בסוף התאים עליו בול. אחרי זה יורי שאל אותי מה השם שלי, אני בשוק ששכחתי להגיד לו דבר חשוב כזה, מעניין איך הוא קרא לי כול הזמן הזה.

אני מאודדדד לחוץ מהפגישה הזאת כלומר אני הולך לאכול ארוחת ערב עם הראש הגדול שעכשיו הוא גם אבא של חבר שלי! רותם ורני היו מתעלפים אם היו צריכים לעשות משהו כזה.
רגע זה אומר שאני צריך לעשות רושם טוב כדי שאבא של יורי יסכים לקבל אותי להיות עם הבן שלו. עכשיו אני עוד יותר לחוץ כלומר אם אני לא יצא חן בעניי אביו הוא עלול לא לתת לי להיות עם יורי לעולם!
פתאום הרגשתי יד מונחת על שלי ויורי לוחש לי "יהיה בסדר" נרגעתי מעט.

כשאני ויורי יצאנו מהמכונית שנינו היינו מופתעים לראות בית ענקי ומפואר שמראה שלבן אדם שחי שם יש חיים טוב מאוד.
לאט לאט התקדמנו והרגשתי את דפיקות לבי בחזה. כשניכנסנו משרת פתח לנו את הדלת והוביל אותנו לחדר האוכל דרך מסדרונות יפיים עם פסלים שטיחים ווילונות מעוצבים.

נ.מ יורי
ואו איזה בית ענקי ויכולתי לגדול בבית כזה ולא עם הדירה הקטנה שלי ושל אמא שלי.
הישבנו בשולחן האוכל ובאתי לשבת ליד אבי ואז הבנתי שאני אמור לשבת ליד בן זוגי, אבי נראה קצת כועס שלא היתישבתי לידו, כאילו לא רציתי לשבת לידו.

התיישבנו ואז הבנתי שזה בזמן להכיר בין אבי לבן זוגי. "אבא תכיר זה מיאל, בן זוגי" אמרתי לאבי, "מיאל תכיר זה אבי, ויקטור" אמרתי.
ואו זה היה מלחיץ קצת.
"שלום" אמר אבי למיאל, "שלום רב" מיאל החזיר, ואז היה שקט מלחיץ, פה הבנתי שאני אצתרך לנהל את הארוכה הזאת.
"אז שנוכל?" שאלתי ואבי הנהן את ראשו וצילצל באיזשהו פעמון ואז נכנסו לחדר משרתים עם מגשים מלאים באוכל מכל הסוגים! מיד התרגשתי אני מת על אוכל טוב, המשרתים הניחו את המגשים על השולחן תוך כדי שהם מחלקים לנו צלחות וסכום נלחצתי כי ראיתי את כמות הסכינים וכפיות שהמלצרים הניחו ליד הצלחות, למה יש כל כך הרבה סוגים של סכינים וכפות אני לא יודע באיזה אחד צריך להשתמש, יש לי אפס יחידות בנימוסי שולחן.

אבל זה לא החלק הכי גרוע, החלק הנורא הוא זה שאבא שלי לא מפסיק להסתכל על מיאל במבטי שינאה וכעס, ומיאל נראה אפילו יותר מפוחד ממני, הם ממש לא שמים לב לזה שאני בלחץ וחרדות מסכום שולחן.

"מיאל" לחשתי "מיאל" לחשתי. גרמתי למיאל להסתכל אלי ולהסיט את מבטו מאבי, ואבי גם הסתכל עלי.
"מיאל אני לא מרגיש טוב" לחשתי "מה? למה?" הוא הגיב בלחש
"מיאל יש לי אפס בנימוסי שולחן"לחשתי בלחץ.
אבי בקצה השני של השולחן מנסה להבין מה קרה.
"מה אתה רוצה לאכול?" מיאל לחש.
"מרק" לחשתי, ומיאל קירב אלי את הכף הנכונה לשימוש
"תודה" לחשתי
"למה אתם מתלחששים בינכם?!" אבי צעק פיתאום.
מיאל דפק את היד בחזקה על השולחן התרוממם מהכיסא וצעק בכעס "מה זה עיניינך!"
ואני הבנתי שדפקתי את כל הארוחה.

------
הפרק קצת ארוך יותר כי אין לי יותר מבחנים, ויש יותר זמן לכתוב 🥳

האיש (BxB)Where stories live. Discover now