owned by the devil (boyXboy)🔞

פרק 4

נ.מ – רז.

"אמא מה קורה כאן?" אני שואל כשאני מתיישב בקצה הספה, הכי רחוק (שהספה הקטנה שלנו מאפשרת לי), מאיך שלא קוראים לו,

"קוראים לי מרקוס." הוא אומר, כאילו קורא את המחשבות שלי, כמה לא אכפת לי, "דיברתי כרגע עם ההורים המקסימים שלך," הוא מחייך לכיוונה של אמא שלי, הוא מתחנף כרגע לאמא שלי? – הוא ממשיך: "והגענו להסכמה שאתה תעבור לגור אצלי, ותעבוד אצלי." הוא אומר כאשר הוא מדביק את הפער שבנינו, והרגלים שלנו נצמדים זה לזה, "תודה, אבל לא תודה, ועכשיו תתחפף, אני חושב שאתה יודע איפה הדלת." אני אומר ומוריד את היד שלו מהירך שלי.

"רז, אפשר לדבר אתך רגע?" אמא שלי מסמנת לי לכיוון המטבח, אני קם בהפגנתיות ושולח מבט מתעב שאני אפילו לא מתאמץ להסתיר למר סוטה.

"הוא ישלם לנו את החובות ויממן את הלימודים של טאי!" אמא שלי מתפרצת בשנייה שאני סוגר את דלת המטבח. "הוא יאנוס אותי!" אני צועק בשקט בעזרת תנועות ידיים מוגזמות, "הוא לא," היא נאנחת "אתה רואה יותר מדי סרטים, רז הוא לא גיי."

"למה את חושבת ככה?", אני שואל בפקפוק. "הוא הראה לי תמונה של חברה שלו." היא אומרת.

"הוא רוצה שתהיה שומר הראש שלו, לא המאהב שלו." "זה בולשיט אמא!" אני אומר ומשלב ידיים,

"רז תקשיב" היא אומרת, "גובי החוב לוקחים ריבית כפולה ממה שלקחו עד עכשיו, ואני יודעת שאתה עובד קשה כדי לפרנס אותנו, אבל כדי שנוכל לסגור את כול החובות שלנו בעודנו בחיים נצטרך למכור את הבית שלנו." "ממש לא." אני אומר, "אז תעבור לגור אצלו! אתה תחיה חיים יותר טובים, וגם טאי יחיה חיים טובים ונוכל לשמור על הבית, ומר מרקוס ישלם את כול החובות שלנו!" היא אומרת, הרבה זמן לא ראיתי אותה מחייכת ככה, "בסדר, נו" אני נכנע "אני מסכים."

"תודה רז." היא אומרת ומחבקת אותי חזק, "אני עושה את זה בשבילכם, בשבילך אמא." אני לוחש לשערה, היא מתנתקת מהחיבוק שלי מלטפת את לחי וחוזרת לסלון. אני לוקח נשימה עמוקה והולך אחרי אמא שלי לסלון, "אוקי מרקוס, אני מסכים." מה אמרתי הרגע??? "אני מוכן לשמוע את כול הפרטים." אני אומר, הוא מחייך ואחד משומרי הראש שלו שעומד לצידו הגיש לו הרמת דפים דקה,

"ההסכם הוא כזה" הוא מתחיל לומר כשאני מתיישב לידו – במרחק שמונע ממנו לגעת בי - "החוזה הוא לשנה," הוא אומר לאט, אני מנסה להתרכז כמה שיותר כדי לא לפספס שום פרט, " אני משלם להורים שלך 18 מיליון דולר, ללימודים של אחיך, ולגובי החובות, ואתה – תעבור לגור אצלי ותעבוד בשבילי." רגע-רגע-רגע הוא אמר הרגע 18 מיליון?! לא דמיינתי את זה, נכון? וכול זה רק לשנה? הוא מחייך כשהוא רואה את התגובה שלי וממשיך: "הינה רשימת חוקים שחשוב שתציית להם." הוא אומר ומגיש לי הרמת דפים, אני מביט על אמא שלי, שנראית כאילו תתפוצץ כול רגע, "אחרי שנה אני חוזר הביתה?" אני שואל, מחפש את הקאצ', זה נשמע יותר מדי טוב, "החוזה נגמר אחרי שנה, ואז תוכל לחזור לחייך, אלה אם תרצה כמובן להאריך את החוזה." הוא אומר מרוצה, אני מרגיש מסוחרר ואומר: "איפה אני צריך לחתום?" הוא הגיש לי את החוזה ואני חתמתי מתחת לחתימה של ההורים שלי (מסתבר שהם חתמו ורק אחרי זה שאלו אותי...) הוא לוקח מימני את החוזה ומביט בו בסיפוק, "לך לארוז כמה חפצים שחשובים לך, אין צורך לארוז בגדים, הכול אני יספק לך." הוא אומר, אני ממהר לעלות במדרגות ונכנס לחדר שלי ושל אחי, אני רואה את טאי ישן במיטה שלי ומחבק את אחד המעילים שלי, אני מנגב דמעות יבשות מלחיו ונושק למצחו. אני לוקח תיק ומכניס לתוכו כמה בגדים ומחברת ציורים שטאי הכין לי כשהיה קטן, אני מהר מאוד מבין שאין לי בדיוק רכוש ויורד במדרגות לסלון, אני מגיע לסלון, מחבק את הורי, " הטלפון נשאר פה." הוא אומר, אני מוציא את הטלפון מהכיס בג'ינס שלי, ומביא אותו לאמא שלי, אני לוקח את רשימת החוקים שעדיין לא קראתי – רק בהמשך הבנתי שזו טעות – ואחד משומרי הראש של מרקוס הושיט לי את ידו, הבטתי במרקוס בבלבול, והוא הסביר :"תן לו את התיק שלך." הבאתי לשומר את התיק ואמרתי תודה, כמצופה מילד שחונך אצל אמא שיודעת להרביץ חזק, "שנזוז?" שאל מרקוס, הנהנתי והקבתי אחריו לכיוון הכביש, אחד משומרי הראש של מרקוס פתח את מושב הנוסע, אבל מרקוס עצר אותו, "אני אנהג" הוא אמר וסימן לי להתיישב במושב לידו, מרקוס התיישב במושב הנהג ואני לידו, הוא התחיל לנסוע ושני מכוניות של השומרים שלו הקיפו אותנו, במהלך הנסיעה העיניים שלי מרותקות לזרועות השריריות שלו שמונחות בקלילות על ההגה, אחרי 10 דקות בערך של שתיקה הוא אומר: "זאת נסיעה ארוכה, תרגיש בנוח לישון בינתיים, אני העיר אותך כשנגיע." אני מהנהן, ועוצם עיניים, אני באמת מאוד עייף רק עכשיו חזרתי ממשמרת שנמשכה נצח, בדרך כלל אני חוזר מהעבודה ומתרסק לישון, אני מרגיש בנוח לישון עכשיו, מחר בטח יצפה לי יום ארוך של אימונים של שומר ראש, לומרות שאני בן 16 וחצי, אני לא נראה ככה בכלל, ואני מסוגל לבצע תרגילים קשים שבני גילי לא מסוגלים, רגע, הכתה בי ההבנה, הוא בכלל יודע בן כמה אני? אחרי כמה דקות שבו אני חצי ישן, אני מרגיש את היד של מרקוס מטיילת על הג'ינס שלי, הבן זונה הזה חיכה שאני אירדם, אני תופס את היד שלו בחוזקה ומסנן: "מה נראה לך שאתה עושה?" הוא מביט בי בפליאה ושואל: "לא קראת את החוקים שלי?" אני משחרר את היד שלו, שממשיכה לעסות את הירך שלי, ופותח את רשימת החוקים המחורבנת שלו:

"חוק מספר 1: אסור לי להתנגד לאדון שלי." אני קורא בקול את השטויות שהוא כתב, "לאדון שלי?" אני אומר, "אתה צוחק עלי?" הוא מחייך ואומר, "אני האדון שלך." הוא מבהיר, "תמשיך לקרוא," הוא מעודד אותי. אני קורא בקול:" אני חייב לציית לכול הפקודות של האדון שלי, כשאני פונה לאדון שלי, אני משתמש במילים: כן אדוני." אני מרגיש שנדפקתי חזק, אני כול כך בהלם מהחוקים שחתמתי עליהם אני רואה את מרקוס צוחק במראה, "אתה ממש חולה." אני אומר "אתה יכול לחלום שאני אקרה לך אדוני." אני אומר ביובש, "אם לא תציית את תקבל עונש." הוא אומר בחיוך סדיסטי. הוא ממשיך ללטף אותי ואני מרגיש ממש חסר הוניים, אני עוצם עיניים ונרדם.