owned by the devil (boyXboy)🔞

פרק 6

 נ.מ. – מרקוס.

"מצבו של אביך מחמיר." אמר הרופא בזמן שיצאנו מחדרו של אבי, דילן הזעיק אותי לחדרו של אבי לפני שעות, כשדיברתי עם אבי הוא שאל מה לגבי חתונה וילדים, "אני רוצה שיהיה לי נכדים לפני שאני אמות, כבר איבדתי ילד אחד..." המילים האלה מלוות אותי כול הנסיעה הביתה, איך לעזאזל מספרים לאבא שלך שאתה גיי אחרי כזאת שיחה? – "לא מספרים" אמר דילן, היחיד שאני מרגיש איתו חופשי,

"נגיד שתשרוד את הנישול מהצוואה, אתה זוכר מה קרה ללוקה, נכון?"

אני מעדיף לא לחשוב כרגע על אחי הגדול,

"אתה באמת רציני לגבי רז, אדוני?" הוא מציץ בי דרך המראה הקידמית

"אתה יודע את התשובה" אני אומר בקוצר רוח, מת להגיע הביתה כבר,

תוהה עוד כמה זמן אוכל להמשיך לשקר לאבא שלי.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

חוק מספר 4: לקום שהאדון שלי נכנס לחדר.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

נ.מ.- רז.

השעה כבר 1:00 בלילה, ומרקוס הדפוק עדיין לא חזר!

לא שאני מחכה לו או משהו כזה, פשוט מעצבן אותי שאדם טורח כול כך לחטוף מישהו, והחוטף אפילו לא טורח לתת לנחטף צומת לב!

זה נשמע לכם הגיוני?

- גם לי לא!

לאן הוא כבר הלך לעזאזל?

אני יושב ליד השולחן הגדול שבמרכז הסלון בבית של מרקוס, ואוכל את האוכל שאחת מאלפי

המשרתות של מרקוס הביאה לי לפני שעות, האוכל התקרר כבר מזמן אבל הוא עדיין טעים.

אני אוכל במרמור את האוכל, ומשרבט על פנקס שמצאתי ציורים של איקסים עצבניים וגסים,

חשוב לי לציין שאני לא מחכה למרקוס, אני פשוט לא רוצה ללכת לישון כמו שהוא אמר לי לעשות.

אני עסוק בלהתעצבן ולקשקש על הפנקס המסכן של מרקוס, כך שאני לא שם לב שמרקוס בכבודו ובעצמו, כיבד אותי בנוכחותו, ונכנס לחדר.

"חשבתי שאמרתי לך ללכת לישון, אבל בחרת להישאר ולחכות לי? איזה חמוד." הוא אומר ומחייך

אני מכחכח בגרון ומחזיר: "מה הקשר? אני בכלל לא חשבתי עלייך, אני אוכל, אתה לא רואה??"

הוא מקפל ברישול את שרוולי החולצה הלבנה המכופתרת שלו, מתקדם לעברי וכשנעמד ממש מאחורי הוא אומר מילה אחת:

"קום."

מה הוא רוצה עכשיו? אני מניח את המזלג שלי ונעמד בחוסר רצון.

הוא עובר על פני ומתיישב ליד הכיסא שלי ואומר: "אתה יכול לשבת."

"נו, למה זה היה טוב?" באמת שניסיתי להתאפק, באמת. זה פשוט נפלט ממני.

הוא נעמד בפתאומיות ונצמד אלי, אני מאבד את שיווי המשקל שלי ונופל על השולחן, הוא רוכן מעלי

ואומר: "כשאני נכנס הביתה, אתה עומד. מובן?"

הוא מסתכל עלי, ונראה שהוא רוצה לעשות משהו, או לפחות לומר, אבל הוא בוחר להפנות לי גב

ולהיכנס לחדר השינה שלו, אני מתיישב בזהירות במקום שלי, יש מצב שהעיניים שלו היו אדומות? הוא בטח שתה, הו! מעולה, אני תקוע בבית עם פסיכופט שיכור, אני מת על החיים שלי! אני הודף את הצלחת שלי, נהרס לי התיאבון.

"אני מחכה לך במיטה." קורא לי מרקוס מחדר השינה, אני פורע את שערי בעצבנות והולך למיטה שלו.

אני נכנס לחדר שלו ורואה אותו מחכה לי מתחת לשמיכה

אני צובר אומץ ונכנס גם למיטה הכי רחוק שאפשר ממנו, הוא מושך אותי לכיוונו ומחבק אותי בשקט.

הגב מלא הצלקות שלי נצמד לגופו החם של מרקוס, המגע כואב לי כול כך, אבל אני לא רוצה להתנתק מגופו, הוא נושם לתוך השיער שלי, ושולח צמרמורת בכול גופי.

אני יודע שמקובל שאני אמשיך לשנוא אותו, אבל יש משהו נעים בחיבוק הזה.

אנחנו נרדמים מחובקים.

וזה די נחמד.

----------------------------------------------------------------------------

לילה טוב