owned by the devil (boyXboy)🔞

פרק 5

 נ.מ – מרקוס.

התוכנית פעלה בקלות, והצלחתי כמו תמיד להשיג את מבוקשי, כרגע 'מבוקשי' יושב באוטו לידי וישן כמו תינוק. אני מגיע לבית שלי ונכנס לחניה, אחד השומרים שלי ממהר לפתוח לי את הדלת, אני פותח את הדלת של רז ומרים אותו על זרועותיי, ומחייך כאשר אני רואה את פניו היפות מקרוב, בלי הפרצופים שהוא עושה לכיווני כול הזמן, אני עולה במדרגות לכיוון החדר השינה שלי, ומשכיב אותו על המיטה בעדינות ומחסה אותו בשמיכה, אני מכבה את האור ונכנס להתקלח.

--------------------------------------------------------------------------------------------------

 נ.מ- רז.

אני מתעורר בבוקר במיטה ענקית עם מצעים לבנים, וידו החזקה ושרירית של מרקוס מחבקת אותי ומרתקת אותי לגופו החסון, אני מנסה לזוז בלי להעיר את מרקוס, אבל לא מצליח, הוא מתעורר מהניסיון חילוץ שלי, ונושק ללחי שלי "בוקר טוב לך בייב." הוא לוחש לי והחיבוק שלו מתהדק על גופי העירום. מה? למה אני בלי חולצה?? מה הוא עשה לי?? אני מזיז את הסמיכה מימני ו- איזה הקלה, אני עם מכנסים. "רק בגלל שאתה לבוש, לא אומר שלא קרה כלום במהלך הלילה" הוא מצחקק, אני הודף אותו מימני ונופל על הרצפה, הוא ממשיך לצחוק ואומר בזמן שהוא מתיישב על המיטה: "בא לפה, לקחתי היום חופש מהעבודה כדי לעזור לך להתאקלם בחיים החדשים שלך איתי." אני נעמד ומתיישב על המיטה ושואל בשקט, "אני יכול לקבל את התיק שלי?" הוא מתקרב אלי ושואל, "למה אתה צריך אותו?", "אני רוצה להתלבש." אני אומר ביובש, הוא מחייך, נעמד ואומר: "שם המקלחת, לך תתקלח, כשתסיים תרד למטה אני אחכה לך לארוחת בוקר, אני אבקש מהמשרתת להביא לך בגדים." הוא פורע את השיער שלי בחיבה, ויצא מהחדר. כשאני שומע את הצעדים שלו נעלמים במסדרון אני נשען אחורה על המיטה, איך הסכמתי לכל זה? עאלק שומר ראש, נדפקתי חזק, אחרי נצח אני קם מהמיטה והולך להתקלח, לקח לי כמה דקות להבין מה כול כפתור עושה, אבל בסוף הסתדרתי, אני יוצא כשמגבת קשורה על המותניים שלי, כדי לקחת את הבגדים שלי, ובתזמון מושלם מרקוס נכנס לחדר, "כמה זמן?" הוא שואל בעצבנות, אני עומד דום ולא זז, עדיין ערום אם אתם לא עוקבים, הוא מתקרב עלי ואני אוטומטית הולך אחורה, הוא מצמיד אותי לקיר ומניח את ידו ליד ראשי בקיר, "אתה מנסה לפתות אותי?" הוא שואל בחיוך ובוחן את גופי העירום, הוא מקרב את פרצופו עלי ומתכופף מעט כדי להיות בגובה שלי, "ל-לא" אני מגמגם תשובה לא ברורה, ממש לא נוח לי הסיטואציה הזאת. "ממ?" הוא שואל, כאשר הוא מריח את הצוואר שלי, "א-ני צריך להתלבש." אני אומר ובעדינות משתחל מתחת לזרוע שלו לכיוון החופש, הוא תופס בי ומקבע אותי לקיר, "אנלא מסוגל להתאפק יותר," הוא ממלמל ולפני שאני מצליח להבין מה קורה הוא מנשק אותי בפראות, לוקח לי שנייה להתאפס על עצמי, אני דוחף אותו אחורה ונותן לו סטירה קצת מוגזמת בהתחשב בעובדה שאני לא יודע למה הבן אדם הזה מסוגל "תפסיק מרקוס." אני אומר – טעות שניה, הוא תופס בשיער שלי בחוזקה ומנער את הראש שלי לכיוונו, פאק מה עשיתי? , "קלטת מה עשית עכשיו?" הוא אומר בשקט, יותר מפחיד שהוא שקט אז אני אומר בקול הכי עדין שלי: "אני מצטער מרקוס, זה היה מוגזם." הוא התעצבן יותר והתחיל לומר: "איך קראת לי עכשיו?" אוף, שכחתי מזה לגמרי "תענה לי!" הוא הידק את אחיזתו בשערי וזה כאב, אבל אין מצב שאני קורא לו 'אדוני' פשוט לא יקרה, אז אני ממשיך לשתוק, בתגובה הוא מושך אותי בשיער לכיוון המיטה וזורק אותי עליה, "היום אתה תלמד לציית לאדון שלך." הוא אומר כשהוא עולה עלי "אני לא אשאל שוב, איך קראת לי?" נראה שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות אבל אני לא כזה שנכנע מהר, אז אני עונה: "מרקוס, קראתי לך מרקוס. יש לך בעיה עם זה?" כנראה אני באמת רוצה למות. הוא הופך אותי על הבטן ומוציא אזיקים מהמגירה שליד המיטה ואוזק אותי למיטה, הוא משחרר את החגורה שלו מהמכנס ומתחיל להצליף לי, אוקי זה כואב, ואני לא אחד שמתלונן, אני סופר את ההצלפות ומגיע 37 ונראה שמרקוס לא עושה שום כוונה לעצור, אולי לא כזה גרוע יהיה אם אני אקרה לו אדוני? 38, 39 פאק נו, 40 "אני מצטער אדוני." אני פולט את המילים. 41 אתה צוחק עלי נכון? 42 "לא שמעתי." הוא אומר 43 44 "אדוני, אני מצטער אדוני." אני אומר והפעם חזק יותר. 45 46 הפסקה, אני מרגיש שהוא מהסס. "אדוני אני ממש מצטער, אני מבקש סליחה ממך אדוני." זה עובד כי הוא זורק את החגורה לרצפה ונשכב לידי ומתנשף "סתובב אלי." הוא פוקד ואני מסובב את ראשי – עדיין קשור – הוא מלטף את שערי ואומר: "היה כול כך קשה?" הוא שואל בחיוך, אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה, "לא." אני משקר ומזייף חיוך, "הי, אני מצטער על זה, באמת, אבל אתה חייב להקשיב לי, אני לא אסבול חוסר ציות." הוא אומר בעדינות, בדיוק באותו הזמן הטלפון שלו צלצל, הוא התיישב על המיטה וענה לטלפון, מישהו אמר משהו שלא הצלחתי להבין, ואז ענה לו מרקוס: "אני תכף בא." הוא ניתק את השיחה והוציא מפתח מהמגירה "אני צריך ללכת, אתה רוצה שאני אשחרר אותך?" הוא שואל, "כן." אני עונה בתקווה. "אז איך מבקשים?" הוא שואל כמו אל ילד קטן, 'רז, תנשום, תירגע.' אני מזכיר לעצמי ואומר: "אדוני, אתה יכול לשחרר אותי לפני שתלך?" הוא רואה שזה מעצבן אותי וממשיך: "תבטיח לי להיות ילד טוב?" באלי להרביץ לו שוב, הכול יהיה מעכשיו אתו עם משא ומתן? "אני מבטיח." אני אומר ומוסיף בשנייה האחרונה את תואר האצולה שבחר לעצמו, "אדוני." הוא מחייך ומוריד את האזיקים ממני, אני מסדר את המגבת שלי (למקרה שהלכתם לאיבוד – אני עדיין ערום.) אני מתיישב גם על המיטה וממשש את פרקי היד שלי, "אני אדאג שיביאו לך אוכל, אני צריך לזוז." הוא אומר ומתקדם לכיוון הדלת, "אה," הוא נעצר כשידו על הידית "יכול להיות שאני אחזור ממש מאוחר, אז במקרה כזה, תלך לישון, אל תחכה לי." הוא אומר ויוצא, אני שומע את הדלת ננעלת מאחוריו, לחכות לו? הוא אמר הרגע לחכות לו?! הדבר האחרון שאני רוצה זה לחכות לו!

אני מתלבש ותוך כדי מקלל בכול קללה אפשרית את מרקוס, ואז אני הולך ובודק אם הדלת באמת נעולה. כן, היא באמת נעולה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------