פרק 20

154 11 10
                                    


נ.מ. רז

מרקוס מחליף בגדים, למשהו יותר רשמי אני מניח, הוא כנראה הולך לפגישת עבודה או משהו בסגנון, הוא בקושי מביט בי כשהוא עוזב את החדר בתוספת קריאה: "אני צריך לזוז, תאכל ואל תלך לישון מאוחר מדי." אני בקושי מבין מה הוא אומר מרוב שהקול שלו שקט,

הוא עוזב ומשאיר אותי לבד בדירה ענקית שמעצימה את תחושת הבדידות שלי.

כול כך רציתי שהוא ישאר, הוא היה כול כך מקסים בבוקר, שאפילו לא חשבתי לחנוק אותו או משהו בסגנון.

אני נשכב על הספא, נושם את ריחו המשכר של מעילו של דילן.

רציתי לקבור את עצמי כשראיתי אותו בבוקר, כול היום אני מחכה שהוא יבוא,

שיגיד משהו, כול דבר. שיצעק עלי, שיקלל, הכול עדיף על השתיקה הזאת.

אני רוצה לדבר עם אמא שלי. היא תדע להסביר לי מה הולך לי בלב,

מה הרגשות שלי כלפי מרקוס.

ולמה אני לא יכול להיות שנייה לבד בלי להתגעגע לדילן.

ולמה בכללי אני חושב על בנים?

כאילו אין לי מספיק צרות עכשיו, דלת הדירה נפתחה.

והמלאך בעל העיניים הבהירות הביט בי במבט ריק.

"דילן!" אני קופץ מהספא וכמעט צועק את שמו.

הוא מתקרב לכיווני ומניח את מגש האוכל על השולחן והולך.

פשוט מסתובב והולך

אני מתעשת על עצמי, מתקדם לכיוונו במהירות ונעמד מולו.

חוסם לו את הדרך יציאה.

הוא מביט בי במבט עייף, אני רוצה לצרוח, אני מתחנן לשמוע את קולו שוב, שיצעק, שיקלל, רק שיגיד משהו.

"זה לא הוגן, דילן." אני אומר לבסוף אחרי נצח.

"מה אתה רוצה שאני יעשה? אם תמשיך עם ההתנהגות הזאת, מרקוס לא ישחרר אותך, הוא לא אוהב אותך, אתה לא מבין את זה? אתה רק הצעצוע שלו."

המילים שלו חודרות כמו סכין לליבי.

הוא מביט במבט מלא כעס, אני עוד שניה מתמוטט מולו,

אני משפיל את עיני ומודה במשהו שעד עכשיו לא רציתי לחשוב עליו.

"אני אוהב אותו." אני אומר בשקט.

ואז הדלת נפתחה.

אני פוחד מדי כדי לסובב את ראשי,

אבל לפי מבטו של דילן אני מבין שמרקוס נכנס לחדר שכבר נהיה קטן בגלל הרגשות של שלושה גברים אבודים.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

יש עוד פרק🥳

אל תשכחו להגיב ולהצביע אם אהבתם!

owned by the devil (boyXboy)🔞Where stories live. Discover now