מישהו כחכח בגרונו.
פרסי ואנבת' היתנתנקו מהר והסובבו לראות מי הפריד ביניהם.
סומק של מבוכה פוזר על לחייהם כהבינו מי זאת.
"היי, תאליה." פרסי אמר לבת דודתו.
חיוך משועשע הופיע על פניה.
"היי, פרסי. הפרעתי במשהו?"
היא הסתכלה על החזה החשוף שלו.
פניו התלהטו.
"זה לא איך שזה נראה! אני אממ.." הוא ניסה להסביר את עצמו.
"ממ." החיוך לא עזב את פניה.
היא הסתכלה על אנבת'.
"סליחה אנבת', אני הולכת לגנוב את החבר שלך לכמה זמן. כירון ביקש את הנוכחות שלנו בבית הגדול."
פרצוף מבולבל הופיע על פניה.
"רק שלכם?" היא שאלה.
"יאפ. עכשיו בוא, מוח אצות."
פרסי רטן משהו על כך שרק לאנבת' מותר לקרוא לו ככה, ניקר את אנבת' בלחי והלך עם תאליה.
"נתראה אחר כך, נערה חכמה."
הוא אמר בחיבה והתחיל להתחרות עם הציידת עד לבית הכחול בין הארבע קומות.
₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪
כשהגיעו (בתיקו, כמובן), ראו שבן דודם היקר מחכה להם בכניסה.
"היי, ניקס." פרסי אמר בין התנשפויות.
ניקו רטן בשקט "לא קוראים לי ניקס", ונכנס לבית הגדול.
פרסי ותאליה נכנסו גם הם פנימה.
המנטור הישן והטוב שלהם חיכה להם בפנים.
"אה, פרסי, תאליה, ניקו. נהדר, בואו שבו." כירון הציץ בהם בחשש.
שלושת הילדים החליפו מבט.
פ: כולכם ראיתם את המבט הזה?
ת: ברור שראינו אותו, מוח אצות.
נ: זה אומר רק דבר אחד.
מבט של הבנה הבזיק על פניהם של השלושה.
"לא!" פרסי אמר בתסכול.
"אני לא מסכים לעוד מסע!" הוא הסתכל בכעס על כירון.
"נערי, זה לא מסע רגיל." כירון אמר ברוגע, עם מעט תחינה.
"זה ללא מפלצות, ללא אלים, ללא נבואות, וללא הצלת העולם בשבוע." הקנטאור הסביר.
"אז למה אנחנו נשלחים?" שאלה תאליה בעיניים מצומצמות.
"ידיד ותיק שלי ביקש ממני עזרה, ב.. איך אני אנסח את זה? ריפוי תלמידיו." הוא ניסה להסביר כמיטב יכולתו.
ואז אמר ביותר עדינות, "זה עלול לעזור גם עם הטראומות שלכם.."
"אף בן תמותה לא חווה כאלו טראומות. הם לא יעזרו לנו."
ניקו אמר בקוצר רוח.
"הם לא בדיוק בני תמותה." כירון אמר בהיסוס.
"אמרת בלי אלים!" פרסי האשים.
"או, לא. אלה קוסמים."
₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪
דמבי חיי.
יחד עם פרד.
אסור להפריד תאום מתאום.
וכתבתי נערה חכמה ומוח אצות בגלל שבאנגלית אומרים wise girl וSeaweed brain ואני כבר רגילה ואין לי כוח לתקן.
Apollo: hello!
Percy: hellno.
מיעאו וביי אנשימות♡
