גלים גלים.
כל גל ניסה להגיע לחוף הכי מהר.
רצים כמו במרוץ.
דוחפים אחד את השני בניסיון, ומאטים אט אט כשניגמר להם הדלק.
ואז רצים בחזרה הביתה.
אל הים.
החול היה רך, קשה, נעים, ומגרד באותו הזמן.
ביליוני גרגירי חול שיכלו להרכיב בתים אדירים וארמונות מופלאים.
גוף אחד מורכב מאין ספור גרגירים.
הוא זע בכל תנועה קלה של הרוח.
נותן לגלים לסחוב אותו ממקום למקום.
מתפשט בכל אלפי הקילומטרים בים.
השמיים האפורים מלאי עננים.
עננים שמזהירים אותך.
תנועה אחת לא במקום ואתה משופד על ידי ברק.
עננים שמגנים על השמים הבהירים מהעולם.
שמגנים על השמש מכל הטלסקופים המוזרים.
עננים סוערים כמו הים.
והגשם.
הגשם שמטפטף אט אט על החול.
על הים.
הופך את גרגירי החול לבוץ.
ממלא את הים עד גדותיו.
ובוכה.
טיפות הגשם כמו טיפות הדמעות המלוחות.
טיפות של כאב.
של נוסטלגיה, של זיכרון, של אהבה, של כעס.
דמעות שיכלו לבלוע את כל העולם בשלמותו.
-_•_-
ז
ה קטקמב"לו ככך ישן שפתאום נזכרתי בו.
אני ממש אוהבת אותו.
יש לי קטע עם לכתוב שטויות על הים.
אני יודעת שזה קצת צבוע ממני להגיד לא להעלות דברים בלילה ואז להעלות דברים בלילה, אבל אין סיכוי שאני יזכור מחר להעלות את זה, סוו...
לילה ממושמש כולם🩵✨️
מיעאו♡
