היא הרגישה את פעימות הלב שלה בכל מקום.
מאצבעות רגליה, עד ראשה.
הוא המשיך לדפוק בחוזקה,
בום. בום. בום.
לא מאמינה למראה עיניה.
היא המשיכה לבהות בו, לא יכלה להפסיק.
ברגע שעיניהם נפגשו כל העולם נמוג.
כל האנשים שהקיפו אותם, כל הצלילים שהידהדו באוויר, הכל נעלם.
הלב שלה עמד לצאת מהמקום.
מרפרף חזק יותר ויותר,
מנסה לחמוק מכלוב הצלעות.
והבטן שלה כאבה מתחושה לא מוכרת.
לא בדיוק נעימה, אבל לא ממש מכאיבה.
העיניים שלו היו בצבע ירוק ים מתערבל, עם נגיעות כחול.
האור השתקף בקשתיות כך שהיה נראה שסערה לכודה בפנים.
היה לו ניצוץ שובב בעיניים שאמר,
'אם אתה מוצא נחשים במיטה שלך, זה הייתי אני.'
השיער שלו היה מבולגן בצורה מתוקה.
נראה היה שלא סירק אותו פעם אחת בחייו.
והשרירים שלו ככך יפים.
זה היה בנוי יותר כמו שחיין.
גדול, אבל לא עד כדי כך.
הוא גבהה בכמה סנטימטרים.
הוא היה עכשיו ככל הנראה יותר גבוהה ממנה.
והחיוך הצדדי של עושה צרות שלו.
היא כל כך התגעגעה אליו.
פניה בערו ועל לחייה פוזר סומק עמוק ברגע שהבינה שהיא בוהה עם פה פתוח.
היא מיהרה אליו.
רצה הכי מהר שיכולות רגליה.
ברגע שנפגשו היא חבקה אותו חזק ונישקה אותו עם כל האהבה והגעגועים שהצתברו במשך החודשים הללו.
"שלא תעז לעזוב אותי יותר, מוח אצה." היא לחשה לו עם דמעות בעיניה.
"אני מבטיח, חכמולוגית."
>_<
אני בכלל רציתי שזה יהיה המפגש ביני לבין בעלי.
אבל זה נראה לי טוב ככה.
הדבר הזה היה לי בראש במשך ימייםםם.
יש לי משהו כמו 10 פרקים מוכנים מראש ואני אף פעם לא יודעת מתי לפרסם אותם, כי מה אם אני לא אכתוב במשך חודש?
אז תגידו לי כל כמה זמן לשחרר פרקים.
זאת הפעם הראשונה שאני מפרסמת את זה ישר אחרי שכתבתי ולא משהוא כמו שבועיים אחרי.
יום ממושמש לכולם✨️
מיעאו♡
